ברוכים הבאים לשולחן הכתיבה שלי

ספר זה מתאר את סיפור חייו של המשורר המוערך יהודה עמיחי, שנולד בגרמניה, שבה כבר למד עברית. בגיל 11 משפחתו עלתה לארץ בשל האנטישמיות וציונות. גדל בירושלים, שירת בפלמ"ח ובצה"ל והשתתף בכל מלחמות ישראל. במקביל לקורות חייו הספר משבץ שירים וקטעי שירים של עמיחי ומנתח את המקור שלהם ואת המשמעות שלהם. זה לא ספר עלילתי אלא דוקומנטרי. אני מאד נהנתי ממנו ראשית כי דרך סיפור חייו אחנו חווים שוב את ההיסטוריה של יהדות אירופה, את ההיסטוריה של המדינה, ואנחנו חוזרים חווים את המאורעות שהם פסיפס חיינו ומקבלים דרך שירתו של עמיחי מימד נוסף. אין ספק שספר זה לא מתאים לכל אחד, חייבים להיות קודם כל אוהבי שירה וגם יש קצת קושי בקריאת ספר כזה שכן קשה לקרוא אותו ברציף כמו שקוראים ספר עלילתי שכן לאחר כל קריאה יש לעכל ולעבד את הנקרא ורק אז להמשיך הלאה. אני כאמור מאד נהנתי לרדת לעומקים של שיריו, להבין את השורשים שמהם ינק ושבנו את דמותו.

משה חוואטו הוא חייל סדיר מרמלה בן העדה הטוניסאית והוא מספר את סיפורו. קשת של דמויות צבעוניות, שלל מצבים משפחתיים, סיטואציות חברתיות ושפע רגשות. בשפה פשוטה בהרבה אהבה וביקורת אוז מתאר לנו את עולמם של בני עדה הטוניסאית, של תושבי עיירות הפיתוח, של החלומות והאכזבות. לעיתים מצחיק מאד לעיתים בוטה אבל נוגע באצבע במדויק בנקודות המאפיינות. עוצמתו ש הספר באוטנטיות שבו וההומור העצמי, הדמויות והסיטואציות הן אומנם פרי דמיונו אבל אין ספק שהן מבוססות על אנשים שהוא מכיר וחוויות שחווה או שלפחות היה עד להן. הוא מתאר בצורה אמינה מאד את הדמויות ונוגע בנקודות החשובות. כראוי לבחור צעיר כגיבור הסיפור יש בסיפורו גם לא מעט מיניות, תיאורים גרפיים מפורטים אך לא בוטים הוא מתאר את הפנטזיות של משה חוואטו, את "ביצועים" שלו אך גם את רגשותיו. הספר קצר יחסית והקריאה בו זורמת וקולחת, מאד נהנתי.

בגיל חמישים ושתיים, המבוגר מכל הגברים במשפחתו שחיו ומתו מיתות שונות ומשונות, פורש לפנינו רפאל מאייר על ילדותו בירושלים בקרבת בית היתומים, בית העיוורים ובית המשוגעים, כשכנו של אברהם הסתת אותו אימץ לו כדוד בחפשו אחר דמות אב, ועד ימיו הבוגרים במדבר. בילדותו גר עם משפחתו, אשר לה קרא “האישה הגדולה”, שהיא אוסף של חמש נשים שבניהן סבתו החסכנית השולטת בכספים, אימו אשר נהגה מעולם לא למסיים סיפורים מאז שסיפרה שלה נקטע באמצע, “הדודה השחורה” העממית וולגרית, “הדודה האדומה” שסבלה מבולימיה ושאינה מקורבת בדם, ואחותו אשר אותה כינה ה”כלבתא”. רפי, רפאול, רפינקה עצמו לא מקים משפחה, כי תמיד נאמר לו שהדרך בה גדל היתה הכי טובה בשביל גבר לגדול. ולכן רונה, אשתו בעבר, היא אהובתו בהווה וגם אסונו במהלך כל חייו. סיפור חייו של רפאל מתואר במקטעים ובראייה לאחור אשר יחד מצטרפים לפסיפס ששזורות בו דמויות, חוויות, מקומות וזכרונו תוכח פעם חזרה להווה המנוגד של חיי פרישות ובדידות במדבר לעומת ילדותו שבה היה מוקף בחמש נשים. תחושת המוות הממתין לכל גברי המשפחה משפיעה גם על סיפור חייו של רפאל. “רפאל, מתי כבר תגדל?” “רפינקה, מתי כבר תמות?” תמונותיהם של כל ארבעת הגברים המתים במשפחה התלויות במסדרון הבית. , אבא וסבא ושני הדודים, כל אחד מהם מת בצורה טרגית וכעת הם מחכים לו ממוסגרים על הקיר. במהלך הסיפור הנרקם נרמזים לנו סודות המשפחה אשר אט אט באים על פתרונם תוך התקדמות העלילה. על כתיבתו ושפתו של מאיר שלו כבר נאמר ונכתב רבות, כבר מרגע הקריאה הראשון הרגשתי בבית, עושר השפה, משחקי הלשון, צורת בניית הדמויות ושזירת העלילה, נהנתי מכל רגע.

אות מאבשלום מאת נאוה מקמל־עתיר הוא רומן היסטורי מרגש ועמוק, השוזר עבר והווה לתוך יצירה ספרותית מרתקת ומעוררת מחשבה. הספר נכתב ביד רגישה ומדויקת, ומצליח לאחד בין עובדות היסטוריות לבין נרטיב אישי סוחף שנוגע ללב. זהו סיפור על אהבה, זהות, נאמנות – ובעיקר על הרצון האנושי להשאיר אחריו אות. הספר מגולל את סיפורו של אבשלום פיינברג, אחד הדמויות המרכזיות במחתרת ניל"י, דרך עיניה של חוקרת צעירה שנמשכת לדמותו ולחייו ונשאבת לחיפוש אחרי האות שאבשלום ביקש להותיר אחריו – הן במובן האישי והן במובן הלאומי. מקמל־עתיר מצליחה לברוא דמויות מלאות חיים, רגישות וכאב, ולהחיות תקופה היסטורית בצורה עשירה, אמינה ומרתקת. השילוב בין עובדות לבין פרשנות רגשית עכשווית מעניק לסיפור עומק מיוחד, והופך אותו לרלוונטי גם לקורא בן זמננו. זהו ספר שמאיר באור חדש פרק חשוב ומורכב בתולדות הציונות, אך מעבר לכך – הוא עוסק בזיכרון, בזהות, ובצורך האנושי הבסיסי להשאיר חותם. ייחודו של הספר טמון בתנועתו בין ממדי זמן שונים – יומניו של אבשלום פיינברג מראשית המאה ה־20 נשזרים בחקירה בת זמננו של חוקרת צעירה, שמבקשת לפענח את חייו ומותו של האיש שהיה לסמל, אך נותר דמות חידתית. המעברים הללו בין תקופות יוצרים מבנה עלילתי עשיר ומורכב, שמזמין את הקורא להשתתף במסע של גילוי אישי והיסטורי כאחד. הספר נשען על תחקיר מעמיק, הכולל מסמכים היסטוריים, תצלומים אותנטיים, ועדויות נדירות – ודווקא מתוך הפרטים ההיסטוריים נוצרת אינטימיות ספרותית נדירה. מקמל־עתיר משלבת עובדות מוצקות עם פרשנות אנושית רגישה ומעמיקה, והופכת את הסיפור הלאומי לסיפור פרטי, ולהפך. אות מאבשלום הוא הרבה יותר מרומן היסטורי – הוא יצירה שמחברת את הקורא לשורשים, למיתוסים, ולשאלות זהות שעדיין מהדהדות גם היום. ספר חשוב, חכם ומרגש, שנשאר עם הקורא הרבה אחרי סיום הדף האחרון.

היינץ הירש הוא בעל מכוורת דבורים. הירש הוא גם אביו של רובי, חייל לשעבר שהודח מהצבא בשל עבירת משמעת. בשמונת הימים המתוארים בספר, מתוארת המערכה אליה נכנס האב מול "המדינה" על מנת לקבל דין צדק. עבור בנו. הספר כתוב כמו מחזה יווני קלאסי. כל פרק הוא מערכה במחזה שנרקם לעינינו לאט לאט מתגלים פרטים ועוד דמויות שיש להן קשר למר הירש ולסיפור חייו. הירש הוא "יקה". הוא אומנם חי בישראל וכך גם בני משפחתו וחבריו אבל רוחו ונפשו עדיין בגרמניה. קשה לו מאד להבין ולקבל את התרבות הישראלית ואין לו גם שם כוונה להפוך להיות חלק ממנה. כ"יקה" הוא דורש דיוק, יושר, סדר ותשובות. תשובות לשאלות שמטרידות את חייו ושאותן הוא מעלה לרשויות המדינה. מלחמתו ברשויות הופכת לקיבעון ולשיגעון ממש, והוא מנסה לסחוף איתו את האנשים שקרובים אליו. המקום הוא כאמור ישראל, התקופה שנות השבעים. נשמע מאד רחוק, 50 שנה אבל מאד מאד קרוב. דרך הסיפור הסופר מציף בעיות שונות ורבות ומתייחס לבעיות בוערות בחברה הישראלית הצעירה: חוצפה, חוסר כבוד, ביורוקרטיה נוקשה של הרשויות, אי קבלת האחר, חוליים של חברה פוסט טראומטית ועוד ועוד. נראה כי הירש נלחם ממש בטחנות רוח והוא לגמרי בודד במערכה. או שכך הוא מרגיש. ספר יפה מאוד שמשאיר ניחוח של פעם בסגנון הכתיבה, בגיבורים ובחוויות.

ים ומלואו הים, על מרחביו האינסופיים, היווה מאז ומתמיד השראה ליוצרים. נבחרו לאנתולוגיה עשרים וחמישה סיפורים, ביניהם של שלושה כותבים אורחים, וכל סיפור - ים ומלואו. סיפורי האנתולוגיה חושפים בפנינו את הים - אפשר את האדם - על כל גווניו ורבדיו, שלוות נפשו ותהפוכותיו. בין הסיפורים נמצא כאלו החודרים למעמקי ים הנפש; יש הצוללים לתהומות של אובדן וכאב; רבים מפליגים בסיפורי מסע והרפתקאות אל לב הים ומעבר לו - חלקם מתמקדים במהלך המסע בהתבוננות עצמית ואחרים במערכות יחסים משמעותיות; יש המציגים בסיפורם פן אקטואלי, חברתי או לאומי ויש המביאים סיפורים אישיים, ביניהם, סיפורי "הצלה" במובנים שונים, או כאלו הפותחים צוהר לתובנות חדשות בהשראת הים. ספר בנותן לנו לחוות את כל קשת הרגשות אשר הים מציף בנו, חלקם אהבתי יותר חלק פחות, ספר מהנה, קולח וקריא הן בשל תכניו המגוונים הן בשל הסגנונות השונים שיש בו והן בשל אופי מבנהו המורכב מפרקים שכל אחד עומד בפני עצמו.