7 בפברואר 2026
כְּמוֹ גֶּזַע עֵץ זַיִת מְסוּקָּס וְקָשׁוּחַ,
מַבִּיטָה סְבִיבוֹתַיִךְ לֹא נִכְפֶּפֶת לָרוּחַ,
לֹא מוֹצֵאת מִילִּים וַאֲפִילּוּ לֹא אוֹת,
אֵין שְׁבִיב מַחֲשָׁבָה שֶׁבְּכוֹחֵךְ לַהֲגוֹת.
כָּל שֶׁהִיכַּרְתְּ עֲזָבוּךְ, אֵין עָתִיד,
זָרִים לְךָ מַקִּיפִים סְבִיבוֹתַיִךְ תָּמִיד,
הַבַּיִת בּוֹ גַּרְתְּ גַּם הוּא נֶעֱלַם,
אָבְדוּ מִילּוֹתַיִךְ, גַּם קוֹלֵךְ נָדַם.
יַלְדָּה קְטַנָּה לְבַדָּהּ מְשׁוֹטֶטֶת בִּמְחוֹזוֹת הַיַּלְדוּת,
נֶאֶחְזָת בְּכוֹחַ בִּשְׂרִיגֵי חַיֶּיךָ רוֹצָה, אַךְ מְסָרֶבֶת לָמוּת.
אָמַרְתְּ פַּעַם "רוֹצָהּ מָחָר בַּבּוֹקֶר מֵתָה לְהִתְעוֹרֵר",
אַךְ כְּמוֹ שָׁעוֹן מְקוּלְקָל עוֹד בּוֹקֶר, עוֹד יוֹם שָׁב וְחוֹזֵר.
אֵין לְמָה לְצַפּוֹת, אֵין עָתִיד, אֵין שָׁם אִישׁ,
גַּם הֶעָבָר הָפַךְ לְאָבָק נָמוֹג וְהֶחֱרִישׁ,
בְּסַבְלָנוּת לְהַמְתִּין שֶׁיַּגִּיעַ הַשֶּׁקֶט שֶׁאַחֲרֵי הַסְּעָרָה,
וְאָנוּ נִזְכּוֹר וְנִנְצוֹר אֶת הָרוּחַ וְהָאֵשׁ שֶׁבְּךָ בָּעֲרָה.
