- שירה
- הַשֶּׁקֶט שֶׁבֵּין הַמִּלִּים
20 בדצמבר 2025
לִפְנֵי שֶׁבְּנֵי הָאָדָם נִבְרְאוּ,
כָּל הַ"דְּבָרִים" פָּשׁוּט הָיוּ,
לְשׁוּם דָּבָר לֹא הָיָה שֵׁם,
כִּי לֹא הָיָה מִי שֶׁיִּתְּנוֹ לָהֶם.
גַּם לֹא הָיָה מִי שֶׁיִּקְרָא בִּשְׁמָם,
מִי יִפְנֶה אִם נֶפֶשׁ אֵין בָּעוֹלָם?
לֹא הָיָה אַלּוֹן, בְּרוֹשׁ אוֹ אֲפִלּוּ שִׁקְמָה,
טֶרֶם נוֹלְדָה הַמִּלָּה עֵץ הִיא בְּעַצְמָהּ.
לִפְנֵי קוֹל הָאָדָם לֹא הָיְתָה הֲבָנָה,
לְלֹא הֲגִיַּת הַמִּלִּים לֹא הָיְתָה הַבְחָנָה.
הָעוֹלָם הָיָה קַיָּם, אִלֵּם בִּלְתִּי מְפֻעֲנָח,
אַךְ הַכֹּל בּוֹ חַי וְתוֹסֵס וּלְרֶגַע לֹא נָח.
הָהָר לֹא יָדַע כַּמָּה הוּא גָּבוֹהַּ וְרָם,
וְהַיָּם לֹא הִכִּיר עָמְקוֹ וְכַמָּה חוֹבֵק הוּא עוֹלָם,
בְּלִי לָדַעַת מָה שְׁמוֹ קָרַן הָאוֹר,
וְהַחֹשֶׁךְ כְּלָל לֹא יָדַע שֶׁהוּא חֶסְרוֹנוֹ שֶׁל הָאוֹר.
רַק כְּשֶׁנּוֹלְדָה הַמִּלָּה, נוֹלַד גַּם הַגְּבוּל.
רַק כְּשֶׁנִּתַּן שֵׁם, נִתָּן גַּם מָקוֹם וּבִדּוּל.
הָעוֹלָם לֹא רַק הָיָה, נוֹלַד הָרָצוֹן לְהָבִין הַמַּהוּת,
וּמֵאָז אָנוּ רוֹקְחִים מִלִּים לַחַיִּים וְיוֹצְקִים מַשְׁמָעוּת.
וְעַכְשָׁו, כְּשֶׁכִּמְעַט הַכֹּל כְּבָר נִקְרָא בִּשְׁמוֹ,
אַחֲרֵי שֶׁהָעוֹלָם חֻלַּק לְמִלִּים וְהַכֹּל בִּמְקוֹמוֹ,
עוֹלָה הַשְּׁאֵלָה מָה בֵּין הַהֲבָרוֹת אָבַד?
כִּי בַּשֵּׁם יֵשׁ וִתּוּר, וּבְכָל הַגְדָּרָה גַּם מַשֶּׁהוּ גֻּמַּד.
הָעֵץ כְּשֶׁקָּרָאנוּ לוֹ עֵץ, אִבֵּד אַלְפֵי אֶפְשָׁרוּיוֹת,
וְאוּלַי הַהֶמְשֵׁךְ הוּא חֲזָרָה זְהִירָה, לֹא אֶל טֶרֶם הֱיוֹת,
אֶלָּא אֶל טְרוֹם וַדָּאוּת. לִלְמֹד לִהְיוֹת רֶגַע לְלֹא שֵׁם וְכוֹתֶרֶת.
לְהַקְשִׁיב לְמָה שֶׁמְּבַקֵּשׁ לִהְיוֹת לִפְנֵי שֶׁנִּקְרָא לוֹ כָּךְ אוֹ אַחֶרֶת.
לֹא עוֹד מִלָּה, אֶלָּא בַּשֶּׁקֶט שֶׁבַּמְּרֻוָּח שֶׁבֵּינֵיהֶן,
שָׁם עוֹלָם שָׁלֵם נִמְצָא אִם נַשְׂכִּיל לְהַאֲזִין וּלְהִתְבּוֹנֵן.