את חיות היער כינס לישיבה הינשוף,
חייבים לבוא, זה חשוב, זה דחוף.
מחר בעשר בבוקר ניפגש מאחורי ההר,
נא להגיע בזמן, לא יותר מאוחר.
החיות הגיעו כנדרש בדיוק בזמן,
הצטופפו יחד שועל וקוף, פיל ושפן,
סקרנים לדעת מה כה בהול ודחוף,
וראשון הדוברים היה כמובן הינשוף.
לכל אחת מאיתנו האדם העניק תכונה,
אך כל זאת עשה ללא הבנה,
וכך נתן לנו תכונה לא נכונה,
חלקנו מרוצים אך לחלקנו תלונה.
האדם למשל חושב שאני חכם ולמדן,
אך על לימודיי מעולם לא הייתי שקדן,
אני על אפי אומנם משקפיים מרכיב,
אבל רק בגלל שלראות אינני מיטיב.
והנמלה אמרה, אני כלל לא חרוצה,
פשוט מלכת הקן כל הזמן אותי מריצה,
ובכלל אם בי הדבר היה תלוי,
במקום לעבוד הייתי הולכת לבילוי.
ואני ממש לא רשע התלונן הזאב,
אני לא סתם טורף אני פשוט רעב.
וגם הצב התרגז – אני סבלני ?
האיטיות שלי עושה אותי ממש עצבני !
והטווס שנחשב במניפת זנבו מתגנדר,
טען כי חם לו - הוא פשוט מתאוורר,
ואפילו מלך החיות - האריה ,
אמר אני כלל לא אמיץ, ממש לא כזה.
כל אחת מהחיות דיברה בתורה,
את טענותיה בפני כולם שטחה ואמרה,
ובנתיים שעת צהריים הגיעה,
והרעב שהחל את הרוחות קצת הרגיע.
קם הינשוף ואמר לסיכום הישיבה,
העלנו הרבה רעיונות והקדשנו הרבה מחשבה,
אך שפות שונות מדברים החיה והאדם,
וזוהי דרכו של הטבע מאז ומעולם.
מי אנחנו ומה תכונותינו כל חיה יודעת,
לכל אחת מאיתנו כשרון מיוחד ואפילו מגרעת.
את מה שהעניק לנו הטבע נישא בגאווה,
וכל שנבקש מהאדם הוא רק קצת אהבה.
