מלך התזמורת

כלי הנגינה ניצבו בשקט על הבמה

הקהל עוד רגע יכנס ויפר את הדממה,

ואז באופן בלתי צפוי ממש במפתיע

החל הכינור קול תלונה להשמיע.

"אני החשוב מכלי התזמורת" אמר,

"בלעדי לנגן ממש מיותר",

הבריק והבליט את גופו המקומר,

ובקשת הרטיט כל מיתר ומיתר.

החצוצרה תרועת סופרן השמיעה פתאום,

"כנראה לכינור יש קדחת או חום,

אני חשובה יותר, אין כל צל של ספק,

גופי עשוי פליז והוא כה קורן ובוהק".

ואז הטרומבון מהפינה בקול טנור הכריז,

"גם אני ממתכת, גם אני עשוי פליז,

ומבין כלי הנשיפה אני הגדול ביותר,

אני הכי חשוב, חידלו לברבר".

"אני כלל לא מבין על מה הויכוח" אמר הפסנתר,

"אני יותר חשוב, אין על מה לדבר,

הרי אם אשתוק ולא אשמיע צליליי,

הקהל לא יבוא, זה ברור, זה ודאי".

תוף הדוד מאחור מצחוק כמעט התפוצץ,

אומנם חלקכם ממתכת וחלקכם הוא מעץ,

אך אני החשוב מכולם כי על גופי עור מתוח,

ובקולי העמום חזק מכולם זה בטוח".

"קולנו נשמע פחות מכולם" אמרו המצלתיים,

אך רק נשמיע צליל יחרשו האוזניים,

גם הקלרנית, האבוב, הבסון השמיעו קולם,

כל אחד חשב כי הוא הכי חשוב מכולם.

וכך כלי הנגינה בתור אמרו את דברם,

ולא ידעו להחליט מי יעמוד בראשם,

מי יהיה ראש וראשון לכל כלי התזמורת,

מרוב מהומה ממש אפשר לקבל סחרחורת.

לפתע עלה לדוכן המנצח,

"אנא חידלו ידידיי המנגנים להתווכח",

כל אחד מכם שונה ומחברו אחר,

אך אף אחד אינו חשוב יותר מאחר,

לכולכם בתזמורת תפקיד חשוב ונכבד,

אף אחד את המוסיקה לא יוכל לנגן לבד,

כולכם יחד, משפחת התזמורת מנגנים בהרמוניה,

הפסיקו לריב ונגנו לי סימפוניה!"