נולדתי בקיץ, יולי – תמוז, ימי החופש הגדול ולכן כילד מעולם לא היתה לי מסיבת יום הולדת, לילדים רבים בכיתתי חגגו בביתם את יום ההולדת, הזמינו את כל הכיתה, היו משחקי חברה לפעמים גם קוסם, שרנו ורקדנו יחד וכנהוג את חתן או כלת יום ההולדת הרמנו על כסא כמניין שנותיהם ועוד אחד לשנה הבאה. אבל כאמור העובדה שיום ההולדת שלי חל בחופש הגדול ואז לא היו אמצעי תקשורת כמו היום מנעה זאת. במקום, היינו עושים יום כייף משפחתי, בבוקר היינו הולכים לרחצה בים, אמא הייתה מכינה כריכים טעימים, פירות רחוצים ושתייה. תמיד הלכנו רגלית לאורך שדרות בן ציון, בוגרשוב עד לחוף בוגרשוב. בהגיענו לים אמא הייתה מורחת על גופי קרם הגנה מפני השמש. אהבתי לשחק בחול, לבנות ארמונות ומחילות וכמובן לרחוץ בים. ביציאה מהים היינו שוטפים את עצמנו במקלחות ומשפשפים את כפות רגלינו במתקן של מברשות עם נפט להסרת הזפת שדבקה בהם. חזרה הביתה היינו נוסעים באוטובוס דן קו 63 והיינו יורדים בתחנה שבמעלה שדרות בן ציון ויורדים רגלית הביתה. שם היינו מתקלחים מכל שאריות החול וזיעת הדרך, ונחים קצת עד לשעת ארוחת הצהריים. בשלב זה היינו שוב הולכים רגלית למסעדה שהייתה מול גן מאיר. בימים ההם לא נהגנו ללכת למסעדות רק באירועים מיוחדים כגון זה, להוריי היה כסף אבל תמיד היה צריך לעשות חשבון, לחסוך בהוצאות, לקצץ דברים שאינם הכרחיים וגם דברים מעין אלו הרגישו כמו מותרות ופינוקים שאינם מתאימים לאנשים עובדים.
