10 בינואר 2020
אֲנִי צוֹפֶה בָּהֶם, מִתְבּוֹנֵן וְכוֹאֵב,
בִּנְעִיצַת שִׁינַּי הַזְּמַן בִּבְשָׂרָם הַדּוֹאֵב,
אֵיךְ עוֹטֵף וְלוֹחֵךְ אֶת גּוּפָם הַקָּמֵל,
כְּמוֹ בִּשְׁעַת לַיִל עֵת סָבִיב רוֹקֵד עֲרָפֶל.
עַכְשָׁיו הֵם עוֹד כָּאן, עוֹד רֶגַע קוֹלָם חֲדַל,
כְּמוֹ אָרִיג עָשָׁן דָּקִיק שֶׁנָּמוֹג לְמַגָּע רוּחַ קַל.
וְכָל יוֹם כְּמוֹ קוֹדְמוֹ, אֵין חָדָשׁ, אֵין עִנְיָן,
עוֹד דַּף נִגְרַע מֵהַלּוּחַ, מִתְקַצֵּר לוֹ הַזְּמַן.
לָלֶכֶת לִישׁוֹן עֵת לַיְלָה יוֹרֵד,
לְהִשְׁתַּדֵּל לֹא לַחְשׁוֹב מָתַי יָבוֹא הַמּוֹעֵד.
וְהַלֵּב מִתְכַּוֵּוץ בִּכְאֵב לְהַשְׁלִים מְמָאֵן,
כְּהֶרֶף הָעַיִן קָצָר הַמֶּרְחָק בֵּין הַיֵּשׁ וְהָאֵין.
