19 במרץ 2026
עַל הַקַּו הַדַּק בֵּין מָה שֶׁלִּמְּדוּ אוֹתִי לִהְיוֹת
לְבֵין מָה שֶׁאֲנִי מֵעֵז לִבְחֹור וְלִחְיוֹת.
אֵין דְּגָלִים כָּאן וְאֵין הִמְנוֹנִים,
רַק שֶׁקֶט אֶחָד וְשִׁיוְיוֹן הַמִּינִים.
שׁוֹאֵל לְמִי אֲנִי שַׁיָּיךְ הַאִם לְעַצְמִי
אוֹ שֶׁאֲנִי נִשְׁלָט, מַרְכִּיב בְּמַנְגָּנוֹן עוֹלָמִי.
פַּעַם חָשַׁבְתִּי שֶׁעַצְמָאוּת זֶה לָלֶכֶת לְבַד
בְּלִי לְבַקֵּשׁ עֶזְרָה, בְּלִי לְהִישָּׁעֵן עַל אַף אֶחָד.
כְּמוֹ אֶבֶן שֶׁלֹּא צְרִיכָה אָדָם כְּדֵי לְהִתָּכֵן,
אֲבָל לָמַדְתִּי שֶׁאֶבֶן לֹא מַרְגִּישָׁה וַאֲנִי כֵּן,
אָז אֲנִי נִשְׁעָן לִפְעָמִים אֲבָל לֹא נָמוֹג,
מִתְקָרֵב לְאַט וְלִפְעָמִים גַּם נָסוֹג.
יֵשׁ בִּי קוֹלוֹת זָרִים, שָׁנִים שֶׁל הֶרְגֵּל וְנִיסָּיוֹן,
מִשְׁפָּטִים שֶׁל אֲחֵרִים שֶׁאִימַּצְתִּי לַלֵּב וְהָיוּ לִי שִׁרְיוֹן.
וַאֲנִי מְפָרֵק מִלָּה מִלָּה כְּדֵי לְהֵיטִיב לִשְׁמֹעַ,
לִרְאוֹת מָה נִשְׁאַר כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹתֵק בְּלִי לִדְמֹעַ.
עַצְמָאוּת זֶה לֹא לִצְעֹק בְּרֹאשׁ חוּצוֹת “רַק אֲנִי”,
זֶה לָדַעַת מָתַי הַקַּרְקַע יַצִּיבָה וְלֹא חוֹל טוֹבְעָנִי,
זֶה לְשַׁלֵּם אֶת הַמְּחִיר בְּלִי לְהִתְמַקֵּחַ,
לְהַחֲזִיק בַּהַחְלָטָה גַּם כְּשֶׁהַלֵּב מִתְכַּוֵּוץ וְצוֹנֵחַ.
זֶה לִהְיוֹת בַּיִת לְעַצְמִי עִם חַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים,
וְדֶלֶת שֶׁרַק אֲנִי יוֹדֵעַ לִפְתֹּחַ לְקַדֵּם הַבָּאִים,
וּכְשֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב עִם עַצְמִי בְּלִי תַּפְקִיד בְּלִי אַף אֶחָד,
אֲנִי לֹא זָר לְעַצְמִי וּלְעוֹלָם לֹא לְבַד.
