מְדוּרַת הַשֵּׁבֶט כְּבְתָּה


25 Nov

                                                                        25 לנובמבר 2015
                                                                          יג' כסלו תשע"ו

הַאִם זֶה הָאָבָק שֶׁצּוֹרֵב בַּגָּרוֹן
אוֹ אוּלַי הֶבְזֵק שֶׁל עוֹד זִיכְרוֹן?
הַאִם זֶה רֵיחַ דַּפֵּי הַנְּיָר הַנּוֹשָׁן
אוֹ הַבַּיִת הַפּוֹשֵׁט מַרְאֶהו הַיָּשָׁן?
גּוֹרְמִים לַלֵּב לֵפָרְכֵּס וְלָעַיִן לִדְמֹוֹעַ
כִּי קוֹלוֹת שֶׁכָּלוּ לֹא נוּכַל עוֹד לִשְׁמֹעַ.

שְׁטִיחִים שֶׁזּוֹכְרִים מַגָּע פְּסִיעוֹת וְרִיקּוּד,
רְגָעִים שֶׁל חַיִּים שֶׁנֶּחְרְטוּ בְּקִמְטֵי הָרִיפּוּד,
מַגָּע יָדַיִים חֲרִיצֵי הַשֻּׁלְחָן מְלַטֵּף,
וְאַלְבּוֹם תְּמוּנוֹת רִגְעֵי חַיִּים שֶׁקָּפְאוּ מְטַפְטֵף,
רֵיחוֹת תַּבְשִׁילִים שֶׁנִּסְפְּגוּ בְּסִדְקֵי הַקִּירוֹת
וּמַרְאוֹת שֶׁהָיוּ וְלֹא נוּכַל עוֹד לִרְאוֹת.

לְכָל חֵפֶץ זְמַן וְעֵת תַּחַת הַשָּׁמַיִם,
וּמְדוּרַת הַשֵּׁבֶט כְּבְתָּה וְהָיְיתָה לְאָין,
אַךְ חוּמָה אֶת לִבֵּנוּ לְנַצֵּחַ יוּחַם,
וּבְזִיכָּרוֹן לַהֲבוֹתֶיהָ רוּחֵנוּ תְּנֻחַם,
כִּי נְהַר הַחַיִּים רְגָעָיו כְּזֶרֶם קוֹלֵחַ,
וְכָל יוֹם בֹּקֶר חָדָשׁ עוֹלֶה וְזוֹרֵחַ.

מיכאל ויפה, שני הוריה של דליה, הלכו לעולמם בזה אחר זה בהפרש של 9 חודשים, לא מזמן תמה שנת האבלות על שניהם, החיים נמשכים ובשבוע שעבר "פרקנו" את בית ההורים, קשה להיפרד מהאנשים ולא פחות לאחר לכתם מהחפצים שבחובם חיים שלמים וזיכרונות אינספור, ברוח הימים האלה והרגשות שמלוים אותנו נכתב שיר זה.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.
אתר זה נבנה באמצעות