21 ליולי 2022
למרגלות ה"פאלאס", ארמון גיל הזהב,
פנה אליי איש זקן לבוש ז'קט דהוי צהבהב.
בעודי נחפז, ממהר לפגישה חשובה,
בקול מהוסה שאל וציפה לתשובה.
הוא לא ביקש כסף, לא שטח תלאותיו,
הביט בי ותחינה נשקפה מעיניו,
"אני רעב, אני רוצה לאכול",
כך סתם יום פשוט ורגיל, יום חול.
נתתי בידו שטר ואמרתי "לך לאכול",
ומאותו הרגע את מבטו לשכוח אינני יכול.
אינני יודע מה שמו, קורותיו, מאין בא או לאן הלך,
אך ברור לי שכולנו פשענו בחטא נורא ובלתי נסלח.
ולכן מאז בכל פעם למקום הזה אני שב,
מבטי תר יושביו - כל עובר וגם שב,
אולי שוב אפגוש את מבטו הרעב,
ואוכל קצת לשנינו להפחית הכאב,
אני יודע עשיתי מעשה נכון, אנושי וחשוב,
אך מה יקרה כשמחר הרעב יתקוף אותו שוב?
