כך נגמרים כל החלומות, נופלים ארצה, נשברים בלא קול. אחר אוספים את השברים ביד אוהבת, בזהירות, לאט, פן יתפוררו. ואני שואל "מה ערך לשברים ?" ומטמינם בקופסא אדומה, בפינת מגרה נידחת. ובלילות החורף כאשר נורא קר אבל מאד לבד אני מציץ לרגע ונזכר בחלומות וכיצד נשברו.
