זקנה, אינה נקבעת לפי שנים זה מצב ייאוש, אין תקווה, אין עתיד לצוף בזמן בתור ארוך, אינסופי, לרצות את הדין. ואני זקן בן עשרים ואחת. בתחילה מתה הנפש, גוועת לאט, בשדות אחרים ירוקים, ירוקים נאבקת על כל רסיס חלום שאבד נכנעת כל ערב עם חושך ונולדת כל בוקר מחדש זקנה כמו השמש.
ילדות אינה נקבעת לפי שנים זה מצב תמימות, תקווה, ציפייה רצון להבין ולדעת ולא כלום אינו מובן מאליו ואני ילד בן עשרים ואחת. בתחילה נולדת הנפש הרבה לפני הגוף מתעוררת לאט אחרי הגשם, הטל תמימה, ללא קמט כאב.
ואני ילד-זקן בן עשרים ואחת לא רוצה וכמה דמותך חולם פניך כל לילה וכל בוקר מקיץ בכאב חולף על החורף באב ורוצה את הים בסתיו.
