הרוח טורפת פניי באצבעותיה קרות, בחלונך אין אור, גם ליבי חשוך ואני תועה באפלת חדריו ותוהה על מילים שאמרת. הגשם מטביע דמעותיו בשלי והרוח נושאת קריאותיי אך אין אוזן שומעת. הרחובות רטובים וריקים רק קול פסיעותיי בחדריי ליבי הריקים מהדהד אצבעותיו של הקור מטפסות בעורפי עוד יום בלעדיך עבר מתחת לחלונן אחכה גם מחר אינני חש עוד בקור רק ממתין לרגע בו יידלק האור.
