החברים מרישא משחקים שוב יחד ב"הר", וברחוב שפיטלנה צחוקם נשמע כמו בעבר. במשובת נעורים עולים במדרגות בית ילדותם, געגוע לריח תבשילי אמא ועולם שנמוג ונעלם.
עכשיו רק זכרונות נשארו - תם העתיד, רק פרקי חיים שבעץ נחרתו נשארו להעיד, חוויות שנבראו בצבע, במכחול וזכוכית, מזכירים נשכחות ובזווית העין לחלוחית.
ואולי לנפשנו נוכל למצוא נחמה ומזור, כאשר בצל עץ המשפחה יחד נשב ונחבור, שורשים שנבטו במולדת חדשה נושנה ונבחרת, ענפים שהצמיח הגזע - פרחים ופירות לתפארת.