הגשם מכה בחוזקה על אדן החלון ועל סיפיי ליבי אני תר עקבותייך, אך אפילו דמותך אינני יודע לא כל שכן את שמך. ואת, את יודעת עלי הכל מחביאה פנייך ממני ולרגע נראית ושוב נעלמת ואני כשיכור מחולל בסערה וכאשר אני נזכר, צובט בזרועי, רואה, חלמתי חלום. ואת פנים רבות לך, ואיך אכיר את דמותך ? ואת שמות רבים לך, ואיך כי אראך אצעק ? אך ממילא, כבר אינני רואך.
