אַרְבַּעַת הַמִּינִים

אַרְבַּעַת הַמִּינִים הֵן יִדְמוּ לִקְהַל יִשְׂרָאֵל,

יֵשׁ חַסְרֵי רֵיחַ כְּתָמָר אַךְ מִטַּעֲמָם לְהִתְפַּעֵל,

אֲחֵרִים כַּהֲדַס חַסְרֵי טַעַם אַךְ רֵיחָם תַּאֲוָוה,

וְיֵשׁ כָּאֵלֶּה לֹא טַעַם לֹא רֵיחַ  כְּמוֹ עֲרָבָה,

בְּמֵיטַב, גַּם טַעַם גַּם רֵיחַ הִינָּם כְּאֶתְרוֹג,

בִּזְכוּתָם הַלֵּב מִתְרַחֵב וְהַנֶּפֶשׁ תַּחֲגוֹג.

אַךְ אֶת כּוּלָּם לָאֲגוּדָּה אַחַת יֵשׁ לִצְרוֹר

כִּי רַק יַחַד, בְּאַחְדוּתֵנוּ נוּכַל עַל צָרֵנוּ לִגְבּוֹר,

וְאָכֵן בְּזוֹ הָעֵת אָנוּ זְקוּקִים לְנִיעוּר רְצִינִי וְחָבְטָה,

שֶׁיְּשִׁיבֶנּוּ אֶל דֶּרֶךְ סְלוּלָה מִיָּד מֵעַתָּה,

כָּזֶה שֶׁמּוֹלִיךְ וּמֵבִיא, מַעֲלֶה וּמוֹרִיד,

שֶׁנִּלְמַד מָתַי מוּטָב לִשְׁתּוֹק וּמָתַי אֱמֶת לְהַגִּיד.

עַיְינַי צוֹפוֹת פָּנַיי לֶעָתִיד, רוֹאֶה וְחוֹשֵׁשׁ,

אֵיךְ אֶת רְחוֹבוֹתֵינוּ, בָּתֵּינוּ לוֹחֶכֶת הָאֵשׁ,

וְהַחֲלוֹם שֶׁנִּטְוָוה לַמְּצִיאוּת בִּדְמָעוֹת וּבְדָם,

עוֹלֶה בֶּעָשָׁן הַשִּׂנְאָה, נָמוֹג וְנֶעֱלַם.

בְּדַרְכֵּנוּ לִכְנַעַן צָעַדְנוּ אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר,

אֲבָל נִרְאֶה שֶׁלֹּא הִשְׂכַּלְנוּ, לֹא לָמַדְנוּ דָּבָר.