26 לנובמבר 2010
אני אוהב אותן צחות עור,
אני אוהב אותן בשיער שחור,
אני אוהב אותן גם כשעורן שזוף,
אני אוהב אותן מלאות גוף,
אני אוהב אותן כששיערן מתולתל,
אני אוהב כשמבטן מעורפל,
אני אוהב אותן בגיזרה חטובה,
אני אוהב שעיניהן אומרות אהבה,
אני אוהב אותן רציניות, צוחקות או בוכות,
אני אוהב את כולן עם ובלי מרכאות.
ואותך אני אוהב כמו שאת,
את מה שיש הרבה ואת שיש בך מעט,
את מבטי הרצינות ואת פרצי הצחוק,
את רגעי השטות והשיח העמוק,
כמו רוח לעת ערב, לוטפת, סוטרת,
מפתיעה וצפויה, נינוחה וסוערת.
האם גם בחלומותייך דמותי מצאה מקומה?
האם אלי מכוון חיוכך בשעת השכמה?
האם גם באוזנייך הרוח שורקת שירי אהבה?
האם גם בעורקייך זורמת להבה?
האם על קירות חדריי ליבך שמי רשום?
האם רק אני לך, אחד ויחיד ביקום?
כי אני מכולן בחרתי רק בך לחיות לצידי,
לאורך שביל החיים לאחוז בידי,
ואת רק שלי ואני רק שלך,
וכל כולי כל הזמן רוצה רק אותך.
