הַיּוֹם יַהֲפוֹךְ מָחָר לְ"שָׁנָה שֶׁעָבְרָה",
וְכַחֲוָויוֹת נִנְצוֹר בְּלִיבֵּנוּ אֶת כָּל מָה שֶׁקָּרָה.
אֶת אֲבַק הַקַּיִץ יָבוֹא הַגֶּשֶׁם מָחָר וְיִשְׁטוֹף,
וְהַתְחָלָה חֲדָשָׁה תַּפְצִיעַ מִיָּד לְאַחַר שֶׁזּוֹ תַּחֲלוֹף.
שֶׁיָּפָה וְשׁוֹנָה תִּהְיֶה הַשָּׁנָה,
שֶׁטּוֹבָה וּמְרַוָּוה תִּהְיֶה הָעוֹנָה,
שֶׁכָּל חוֹדֶשׁ יִהְיֶה דְּבַשׁ וְעֶדְנָה,
שֶׁכָּל יוֹם נַרְבֶּה רַק אוֹשֶׁר וּבִינָה.
שֶׁנַּשְׁכִּיל לִהְיוֹת יוֹתֵר נִינּוֹחִים,
בַּבַּיִת, בַּעֲבוֹדָה וְגַם בַּדְּרָכִים,
שֶׁנְּקַבֵּל הָאַחֵר לֹא רַק מִן הַשָּׂפָה אֶל הַחוּץ,
וּלְמַעַן עָתִיד טוֹב נַעֲשָׂה כָּל מָה שֶׁנָּחוּץ.
שֶׁנֵּדַע תָּמִיד נָכוֹן לִבְחוֹר,
שֶׁפָּנֵינוּ תָּמִיד תִּיפְנֶינָּה לָאוֹר,
לְיַלְדֵּנוּ וּנְכָדֵינוּ אֱמֶת נְשַׁנֵּן וְנִזְכּוֹר,
וְיָמֵינוּ יִהְיוּ דְּבַשׁ וְנִיחוֹחַ הַמּוֹר.
