ישראל ובטי זבדי - חתונת הזהב

                                                          2008

אבא במפלגה החל דרכו על אופניים כנער שליח,
אך התקדם במהירות ונכון לו עתיד מבטיח.
הכל התחיל בעצם בגלל צפרירה,
שהיא את בתיה לישראל הכירה,
ולאחר ראיון אצלו בחיפוש מקום פרנסה,
שובצה ככתבנית במחלקת ההדפסה.
אך חיש קל הבינו במפלגה כל העסקוּנָה,
שבתיה בכתבנות ברור - יש כאן לָקוּנָה,
וכמזכירתו של ישראל מצאה מקומה,
ובאותו חדר ממש ממולו התמקמה.
רבות נאמר כי לגודל אין חשיבות
האם התקמצן הטבע או נהג בנדיבות,
אך אם נבחן את הזוג הנדון
מתברר כי הדבר כלל אינו נכון,
עיניה של בתיה העלמה החסודה,
התמקדו בזין של ה"זבדי" שגדל בהתמדה.
רומן סוער החל פורח בין כתלי המפלגה,
תחת עינם הפקוחה של ראשי ההנהגה.
אמא הצטרפה לסִיקְסוּל וחבורת חוגגי הברים ויוון,
ובעזרת רפי בבן יוגלי שלוש מצאה לה משכן,
אבא ולָאוִיי במו ידיהם לשמלותיה בנו ארון,
וכל לילה חגגו באריאנה ויוונית שרו במלוא הגרון.
ולאחר תקופת נמרצת של חגיגות וחיזור,
תחת החופה עמדו הבחורה והבחור,
החברים ספסלים הביאו מכל מחסן ומרפסת
והחברות סנדביצ'ים הכינו שתלעס שם כל לסת,
אמא בלבן ואבא לראשו מגבעת של דוס,
הקימו בית בישראל ושברו את הכוס.
ועוד רבות הוסיפה החבורה לחגוג פורים ועצמאות,
חלפה לה שנה ואני נוספתי למשפחה – איל הפעוט,
בנתיים אבא לעולם האקדמיה ולימוד משפטים נכנס,
ולאחר כמה שנים לטובת ההסתדרות בכנסת מאס,
ואני זוכר "שקט, אבא לומד" את אמא לוחשת,
ואת הלומדים בצלחות כריכים על שולחן מתקפל מציידת,
ובסיום בגלימה שחורה מקבל תעודת עורך דין,
מי ממוריו בבית ספר היה מאמין.
גם אמא חזרה לממש את הפוטנציאל,
החלה לעבוד בוועד למען החייל.
חלפו עוד שנים ואני לאחות מייחל,
"פני חצי גרוש" נולדה – הגיעה יעל,
אבא בחזית בכל מלחמות ישראל השתתף
ואמא בעורף כמובן נתנה תמיכה וכתף.
ואז יש פרק בו נבחנה האפשרות,
להשתלב ב"נתיב עם" ולעסוק בתיירות,
אבל למסלול הקודם חזר אבא חיש קל
בלשכת היועץ המשפטי ואחר כמזכיר המזכ"ל.
ואמא אחרי תקופה ב"שמיר" אמרה לאריה תודה
וחזרה למקורות למפלגת העבודה.
ניהלה את הארכיון ואת לשכת גדולי האומה,
ברוב כשרון, בשקט, בלי מהומה.
אבא רק מדבר על טיול מיד לאמא מתהפכים המעיים
אבל היא נרגעת כשרק ממריאים לשמיים,
וכך החל הזוג לתור יבשות וקצות ארץ,
כי כשאבא מתכנן איש לא יעמוד בפרץ,
ארה"ב ואירופה מקצה עד קצה,
וגם במזרח הרחוק טיול ממצה,
ומי היה מאמין אפילו מרוקו ומצרים,
למען כל אלה ויתרה אמא על שנת צהריים.
והילדים, אני ויעל, גדלים וכבר בעלי משפחות,
ואבא ואמא כל אחד בעיתו פרש לגמלאות,
ולזוג הצעיר כבר נכדים לרוב והם סבתא וסב
וחמישים שנים שחלפו נחגוג כאן עכשיו.
עוד יכולתי להוסיף ורבות לפרט,
עוד גוונים ותווים לזה הפורטרט,
אז מלאו הכוסות יין לבן או אדום והשיקו,
אבא ואמא לבלות, ליהנות אל תפסיקו,
המשיכו לטייל בעולם ואת הירושה לבזבז וליהנות,
 את השווקים למדוד וירקות שאמא לא צריכה לקנות,
ושרק בריאות ונחת יהיו מנת חלקכם,
מכולנו שמאד מאד אוהבים אותכם.