ינואר 97

 

תמיד בלילה כשאני כבר במיטה

לפני שאני נרדם, אני חושב עוד טיפה,

ובכל הדברים ששכחתי לספר אני נזכר

ואני חייב לספר עכשיו, כי אשכח עד מחר.

ואבא לא מבין מדוע זה דחוף כל כך,

ולמה אני לקום מהמיטה מוכרח,

ואז תמיד אני פיפי חייב לעשות

וזה הרי לא משהו שאפשר לדחות,

ואז בדרך לחדר שלי בחזרה

אני עובר בסלון ומספר לו כל מה שקרה.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.
אתר זה נבנה באמצעות