4 ליולי 2007
למחוזות הזימה לא זממתי לחזור,
הפניתי עורף מבלי להביט לאחור,
באלו השבילים לא רציתי לשוב ולצעוד,
באותם הבורות לא רציתי לשוב ולמעוד.
אך לא הרחק, לקרבתו של מקום,
נשאוני צרכי השעה ואירועי היום,
האם יעמוד לי כוחי כסלע איתן ?
האם להתייצב מול חולשותיי הנני מוכן ?
הפחד כתולעת מכרסם, לא נותן מנוח,
מחשבותיי טורד לא מותיר בי שביב כוח,
לחלומותיי את אצבעותיו הארוכות שולח,
את שנתי טורד ובחלון מילואו של ירח.
ובהגיע הרגע ואני בעין הסערה ניצב,
ובליבי אין שמץ היסוס, ספק או כזב,
כגביש של בדולח ברור וזך וטהור,
ואז ידעתי כי אכן יצאתי מחושך לאור.
