- שירה
- קַרְנָבָל עָצוּב אֲבָל
עַד-דְּלֹא-יָדַע רוֹצֶה לִשְׂמוֹחַ, לִצְהוֹל,
בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר בְּיוֹם חַג לָצֵאת בַּמָּחוֹל,
אַךְ אִיפּוּר הַלֵּיצָן נִמְרַח מִדְּמָעוֹת הָאֶתְמוֹל,
בִּמְקוֹם צַהֲלָה בְּפִי צְעָקָה אִילֶּמֶת בְּלִי קוֹל.
שׁוּב נָפַל הַפּוּר, קָם שׁוּב צוֹרֵר,
קוֹל הַנִּיגּוּן הַמּוּכָּר נִשְׁמָע שׁוּב וְחוֹזֵר,
חֶדְוַות חַיֵּינוּ, מַפָּלָה אוֹ אָסוֹן לֹא יַעֲצוֹר שׁוּם רוֹדָן,
וְנַהֲפוֹךְ הוּא בְּמַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן
נִמְחָה אֶת הַדָּם, פְּצָעֵינוּ נַחֲבוֹשׁ,
וּבְצַעַד נָחוּשׁ, בְּקוֹל גָּדוֹל נַשְׁמִיעַ שִׁירֵנוּ מֵהוֹדּוּ עַד כּוּשׁ.
לְמוּדֵי נִיסָּיוֹן, יוֹדְעִים לָקוּם מֵעָפָר,
וְלָנוּ תִּהְיֶה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן וִיקָר.