עקבות הימים מטביעים רישומם, בתווים של פנים ושל לב, מחפשים מנוחה נכונה ואת קצה צילם של כנפיי השכינה. ואתה במעלות קדושים וטהורים מטפס ואני קטן למטה, תוהה ומהסס "היכן אלה המעלות ? ואנה פניהן ? " תרתי בכל מפות השמיים וגם בארץ אשר תחת המים ובידי אין סימן ומראה מקומות והדרך ארכה עד מאד, כולה תהומות. "היכן אתה בסתר כנפיו?" "כמה זמן זה לעולמים?" ואני שואל ומביט ברקיע שחורים ועובר עוד יום כמו רבים אחרים ואני תמיד ניצב בין אתמול ומחר ומוסיף ושואל : "האם כל זה, כך אפשר?"
