להתעורר מכל החלומות, ללא שום שאיפה, במקום בו נגמרים הגלים זהו הים האחרון, חלק, ממורט כסכין, והדם בעורקיי חומר ותוסס, הוא איננו אדום, הוא שחור מכאב ומפיח. לא לרצות או לרצות היא אולי מחלה ממארת אך לא לחיות היא סוף כל המחלות אין אחרת. ההכרה באין, כואבת יותר מן האין, מן הכאב עצמו חותכת כסכין בעורקיי הדמיון איך קוראים לזה ? מה זה ? נדמיתי קוראים לזה מוות, או אין. להתעורר מכל החלומות, ללא שאיפה, ללא גיל, מהביל.
