הכאב יצוק בעופרת עורקיי


30 Jan

                                                                                                           30/1/80

הכאב יצוק בעופרת עורקיי,
בעצב יש מין יופי נאצל,
לכאוב דרך כל הכאבים
ותמיד לבד,
כמו   מטפחת גדולה פרוסה מעליך
ויש רק רצון ואין בך כוח
ואני יודע כי מעצמי לא אוכל
עוד לברוח,
לפעמים הוא שוקע, מתאסף
במקומות הנמוכים,
במערבולות קטנות ושקטות, גלים
עוד גלים
ואז אני שלוו, אני שקט
היום אני סערה, אני רוגש
עד גבה-גלי,
אך גם בעבור אותי זעם הרוח
הגלים נגרשים בזה אחר זה
אין בם - ייאוש או תקווה
אך יש בהם כוח
הוא הכוח של הגל הבא,
גם אני גל
מנסה לכבוש את החוף
קו המים החול אינו קבוע
כל הזמן בתנועה, המים, החול
ואין בהם זמן,
ואין בהם שמחה או כאב או רצון
ואני זמני קצוב בגרגיריו של החול
זורם הלאה, מטפטף
כמו עינוי סיני עתיק.
לעצום העיניים ולא עוד לראות,
לעצור הלב ולא עוד לבכות,
גם לא לרצות.
פשוט לא להיות יותר.
עשר שנים הן המון זמן,
ובי אין עוד כוח גם אומץ
ואחשוב שנית כי הנה באת
ותאמרי את :
"אני רעה, איני די טובה עבורך"
ואת טיפשונת קטנה
מנין לך כה חכמת חיים ותבונה
גם אני רוצה מעט
מן התחושה שקוראים לה אושר
ואת קופצת ידך הריקה,
בידי.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.
אתר זה נבנה באמצעות