במקום בו לפתע הזוהר דמם וגווע, בעומק עינייך מצאתי אהבה. במקום בו הירוו הדמעות את שורשיי הכאב, מבטך בי פגע כמכווה אש צורב. במקום בו נפשי לא מצאה מנוח, שלוות מבטך נסכה בי עוד כוח.
אך נחשולי דמיונות והבל הרוח הסיטוני מדרך, ופתאום כלום לא חשוב, ולכלום אין שום ערך, ואני בשצף וקצף הזרם נסחף כמו גזע כרות, אין אויר לנשימה אך גם לעצור אין כל אפשרות, ובלהט הרגע ובנשמה מפרפרת, מחפש רק את אהבתך אצל כל אחת אחרת.
ועכשיו שבתי הביתה מנדוד בדרכי הנכר, ונפשי מצאה מנוחה נכונה מרוחות העבר, וברקיע חיי השמש שוב הפציעה וזורחת, הניסה מליבי את הצללים בקרן בוטחת, אך האם תמצאי גם את בליבך אהבה וכוח, שוב לחיקך לאמצני, לנשק ולסלוח ?
