זבדי שרגא - מנהגי החתונה בעיירה היהודית בסוף המאה הקודמת

מבוא 

בשנת 1948 פנתה חברת "ידע עם" אשר עסקה בחקר ותיעוד הפולקלור היהודי לציבור לכתוב עבודות בנושא, כאשר עבודות אלה יעמדו בתחרות ויזכו בפרסים.

סבי, שרגא זבדי כתב עבודה שנושאה "מנהגי החתונה בעיירה היהודית בסוף המאה הקודמת", מדובר על עיירתו קוריץ הנמצאית באוקראינה והתקופה הינה 1910 עד 1920.

לתחרות הוגשו עבודות רבות וביניהם של אנשים ידועי שם ובעלי מוניטין אך מבין כולם עבודתו של סבי זיכתה אותו במקום הראשון והפרס היה המילון העברי-עברי של גור אשר נמצא ברשותי עד היום.

סבי מסר את כתבי היד של עבודתו אשר נכתבו במחברות אשר יצר גם אותן במו ידיו למוסד "יד ושם" למשמרת ושם הם נמצאים עד עצם היום הזה, בביקורי האחרון קבלתי את המחברות לידי וצילמתי אותן וצילומיהם מובאים כאן בהמשך.

בהמשך מסמך זה נמצאת עבודתו של סבי ואני נותן רשות בזאת לכל תלמיד או חוקר המתעניין בנושא להשתמש בחומר תוך ציון מפורש של המקור.

                                                                                     איל תמוז

להגדלה לחץ על התמונות הממוזערות                                   

                                                                                    פברואר 1957

מתנה ל"ידע עם" בישראל

מנהגי חתונה של הדור הקודם

סקרתי והושפעתי מהמנהגים היפים המסורתיים ששיפרו והגדילו כל שמחה לפי המנהג והמסורה בישראל, כל זה הספקתי לקלוט אל תוכי בסקרנותי בשנות הילדות.

חתונות כאלה חגגו עד התחלת המלחמה העולמית הראשונה בשנת 1914 ומני אז נפסקו המנהגים המקובלים בישראל והקטינו את טקסים וכל מיני שמחות שהביעו חדווה לתוך המשפחה והחתן והכלה. כי אמרו אז פתגם למען תזכור את יום החופה כל ימי חייך כי יום זה הוא הסמל והאושר שמפלס את דרכך בחיים.

                                                                  קוריץ, וואלין "רוסיה" משנת 1906 עד 1914

                                                                            זבדי שרגא, מלצ'ט 59 ת-א. 

תוכן הפרקים

ממלאי תפקידים בשידוך ובחתונה

 השדכן

חתן וכלה

ההורים, בעיקר האמהות

רח"ש "רב, חזן ושמש" (חזן עירוני ושמש עירוני)

הגמרא מלמד בוחן את החתן

מלצר, סַרווֶר או סַרווֶעִרין

סבל, שומר ע"י הכניסה של דלת החתונה

הפרסונל של המקווה

הבדחן, הכלי-זמר, והמתופף במצילתיים

מברכת אחרי החופה  

רביצין הלומדת עם הכלה

מוטיע הכלי זמר עם המתופף מאירל

כלי קודש בעיר קוריץ ששרתו בחתונה

ראשית דבר

קטעי זיכרונות של התקופה של הדור העבר: והדמויות שחוו את חיי הדור שלפנינו. שאפשר לקרוא את התקופה ההיא "תור הזהב". ועמדתם של ההורים, בו בזמן כשהגיעו בניהם לבגרות אז כל דאגותיהם רק היו שבזמן הכי קרוב להניע את בניהם לתכלית. ז.א. להשיא, ושיעמדו ברשות עצמם. ומי מההורים ששיחק לו מזלו והצליח בזה, הרגיש את עצמו בין המאושרים: כי נדמה היה להורים, שמשא כבדה רובצת על שכמם, וכל הזריזים הקדימו בפעולה אקטיבית: וכל המקדים בחתונת בנו או בתו והרי זה משובח, ביותר ...

וכשהתחילו לדבר על עתיד הזוג, כפי שקראו את זה "תכלית" על העיקר לא דאגו: לא הייתה קיימת מראש אחריות מסוימת. כגון הפרנסה: שעל פי רוב לא הקפידו: אם הבחור כבר עומד ברשות עצמו: האם יהיה מוכשר להיות בעל לאשתו ומפרנסה? בעצם לא הייתה קיימת בעיקר השאלה הזאת. היו שאלות שקדמו לזה כי אמרו אז: הפרנסה, זאת מזלה של האשה, וה' לא יעזבך, "ככתוב" ה' מזין מקרני ראם עד ביצי כינים לא יעזוב גם זוג זה. והוא ידאג לפרנס אותם. והעיקר לקיים את המדובר בן שמונה עשרה לחופה. השאלה הראשונה עומדת לפנינו: כיצד ובאיזה מעמד הכירו הצעירים אחד את השני: והדחיפה העיקרית נתנו כמובן ההורים. וכשהתקרבו הבנים קרוב לגיל 18: התחיל האבא עם האמא לדבר בענין "תכלית" כי חומר "ככתוב" "בן שמונה עשרה לחופה" ואפילו משכילי הדור המתקדמים גם הם הלכו בדרך זו. כי לפי היגיון ליבם של ההורים בתקופה ההיא: הבינו ההורים כי בגיל זה חלה תמורה בנפש כל צעיר, ובאופן טבעי מתחילה איזה מין מהפכה בנפשו. ונרקמת איזה מין אהבה נסתרת בדמיונו: שבלתי ידוע לו איזה רגשות חמות, ואין אומר ובלי דברים ובלי נשמע קולם. אבל הקול הבלתי נשמע הזה מצא הד ורגש בלב ההורים בסימן שאלה: אז פנה האב לשדכן העיר: וגילה לפניו שבנו או בתו הגיעו לפרקם והוא רוצה שיתחיל לחפש עבורם שידוך הגון מתאים. אבל שלא יחשוב שיקח מישהו מן הרחוב. אם הורה של בן הוא: אז פנה אל השדכן בדרישות אלה וברצינות גמורה לגבי הבן או הבת.

אביו של החתן

בדרישותיו מהחותנים, שהשדכן יקפיד עליהם

מחותנים ממשפחה מיוחסת, בעל הבית הגון, שלא נתבייש להגיד בקהל.

א)   מי ומי מחותננו הוא, נדוניא הגונה, שאפשר יהיה לסדר חנות או איזה מסחר שהוא. כי על
      הצעיר יהיה עומס העול לפרנס את אשתו, ז.א. לספק לה את מזונותיה ואת כל צרכיה
      היומיומיות.

ב)  שהמחותן יהיה בעל פרנסה שנבטיח לזוג הספקת "קעסט" מזונות לכל הפחות לשלוש שנים הראשונות. עד שהצעיר יסתגל לפרנס משפחה, ויהיה מוכשר לעמוד בפני עצמו בלי תמיכת ההורים.

ג)   לבחור ריבה יפה ופקחית.

וכשהסכים אבי הכלה למלא כל הדרישות האלה, ושאל לאבי החתן. וכי תאמר מה נאכל? במה כוחו גדול של החתן בפרנסה? והתשובה לא נתאחרה לבוא. כגון: איזה מסחר שיזדמן, פתיחת חנות! וכי תאמר כי כבר רבות חנויות יש למכביר' באה תשובה: מי שמפרנס את כל ישראל, זה גם יפרנס את ר' ישראל! ואולי לא יצליח בזה, אזי ילמד איזה אמנות, מלאכה נקיה וקלה כגון: "שוֹען" או כורך ספרים: שאפשר להתקיים בכבוד ולהתפרנס ברווחה ולא בצער, ואם גם בזה חו"ח לא יצליח, גם אז לא יפול ברוחו' יש עוד פרנסה, שאפשר מזה לעשות פרנסה "כי לא אלמן ישראל" יש גם מלמדות בישראל: כל בר-בי-רב. יהודי שהוא נטול פרנסה, ויש לו בקיאות באותיות השחורות, מתחיל מזלו בהוראה, ואם פיקח הוא המלמד החדש, אזי בזמן הראשון עליו להוזיל מן המחיר הקבוע במלמדות. ואז יהיה סמוך ובטוח שכל הנגידים של עירנו ימסרו לו את בניהם להוראה, ללמד אותם חומש עם רש"י וקצת גמרא: ופרנסתו בטוחה לו לכל ימות השנה. וזה יותר לתפארת מכל שהיא עבודה או מלאכה: כי כל אלה נחשבים לנחותי דרגה במשפחה, לא תורה לשמה.

הוריה של הבת

 דאגותיהם של הורי הבת גדלו ביותר, ובייחוד למי שהיו בבית כמה בנות: אזי נתרבו דאגותיהם מאד מאד. כי ההורים טענו והגזימו, שקשה עליהם להאכיל כמה פיות, להנעיל ולהלביש לכל אחת ואחת שמלה חדשה לחג הפסח. וההורים לא פסקו להתאונן, כי הבית מלא וגדוש בבנות, בכל פינת הבית מתגוררות בנות: כשדיבר האב עם אנשים, אזי השמיע באוזני אנשים סיפור זה, ביתי מלא בנות, והבנות שלי גורמות לי רוב צער, בראותי כי הן כבר מבוגרות וגדלות בבת אחת. אפשר וכדאי להוביל את כולן, ולהעמיד את כולן יחד מתחת חופה אחת. ועוד אמר: מי שיש לו בנות בבית, דאגתו רבה גם ביום וגם בלילה: כי ביום הן מתקוטטות ואוכלות, ובלילה הן ישנות וגדלות בגובהן ובשנים. וכשתינשא אחת מהם לאיש, אזי עלי לעשות פחות שמלה אחת לחג הפסח. כל הדאגות האלה תיפולנה על ראש בעלה. אבל החתן בושש לבוא. שיבוא ויגל את האבן מעל ליבנו המרה. ואנחנו מצפים לשידוך בשביל הראשונה, וכשהתחלה תהיה טובה, אזי יתחילו לזרום אלינו שידוכים ממיטיבי המשפחות. ובעבור זה אנחנו צריכים להתאמץ, להעניק לבכירה נדוניא הגונה בכדי שימשוך לזה בחור ב-יוחסין שלא דורשים בזול וערכו רב. ותהי התחלה טובה, שיהיה בן-תורה, והדור בגופו ולבושו ונחמד לבריות, אבל לכלי שכזה יש צורך להזדיין בנדוניא הגונה. אבל בשביל הראשונה אין אומרים, ביוקר כי ליתר הבנות יעלה יותר בזול. כי אחרי הראשונה אחרי קיפאון הקרח אזי ינהרו אלינו שדכנים עם הצעות של טובי היחוסין ויבחרו בנו, ואז אנחנו נהיה תקיפים. ועתה מוכרחים אנחנו ללכת בזרם: שואלים: אם יש להם או אין... זה לא תירוץ. בהכרח צריכים לספק סבלונות של הכלה כגון: סדינים... שמיכות... מפות שולחן, מגבות... מפיות מטבח, כרים לשינה, וכסתות, וכריות קטנות, ולכל מין ציוד של תריסר ציפיות. וחוץ מזה להצטייד בשמלות לשבת ויום-טוב, וגם לימי חול: תריסרי כותנות וכל מיני לבנים שמציידים כלה לחתונתה, ופאה נכרית, ואחרון צעיף, ועטרת הכלה, ושמלת חופה לבנה של משי יקר: וההורים ויתרו על דברים חיוניים של צרכיהם הם: והיו מקמצים כל פרוטה לפרוטה. עד שזכו  אחרי מאמצים רבים למלא את הארגז עם הסבלונות עבור בתם שיהיה מלא וגדוש: כיאה לבעל-בתישע כלה.

וכי העיקר שישלח להם ה' חתן הגון בר-אורין ובר-יוחסין. לפי שיאה להם ומתאים לפי מעמדם המשפחתי הנעלה: ומנשואים כאלה, "דור ישרים יבורך" ולא נחה דעתם, עד שמצאו שידוך הגון, וכשבא השדכן: וסדרו פגישה בין שני ראשי המחותנים. ואז נגשו המחותנים כמו לעיסק מסחרי, ודברו על סכום הנדוניא, וגם דברו ביניהם בחריפות, ולא הסכימו לוותר על כל מנהג קל שבקלים. ואחד מתפאר בפני השני שהוא עולה עליו בייחוסו, בעושרו ותורתו ויראת שמים וכולו קודש. והשדכן לא שקט ולא נח: ודבר על ליבם, כי לא טוב לדחות נשואי בנים, כי הלא זה מעמסה על השכם: ויש צורך להקל מהמעמסה: ויפה שעה אחת קודם: כי ה' ברא את האדם לשלושה דברים: להתחתן זאת אומרת לישא אישה, להוליד בנים: ולהסתלק מן העולם ר"ל. לישא אישה, יפה שעה אחת קודם. להוליד בנים, בו ברגע. ולהסתלק, אחרי מאה ועשרים שנה. לכן הזמן לא עומד במקומו. נזדרז ונכתוב תנאים והכל יבוא בשלום.

והתפקיד העיקרי מילא השדכן בזריזותו. ובדברי חלקלקות וגם לחתן לא כדאי לדחות כי הוא הולך ומתבגר, ולא הולך אחורנית. וגם חז"ל דרשו, עד עשרים שנה יושב לו הקב"ה ומצפה לאדם, מתי ישא אישה. מכיוון שהגיע פרקו ולא נשא! הקב"ה אומר, תפחנה עצמותיו!

השדכן ר' קהת[1]

שני שדכנים טיפוסיים: בני עירי שהתעסקו במקצוע זה כחמישים שנה ויותר:

היה היו שני שדכנים שהיו מפורסמים במקצוע זה. ואף על פי שהם עניים מרודים היו, יהודים עליזים ושמחים בחלקם והיו מעורבים בין כל שכבות העם הרחב.

שמו של הראשון, קראו לו ר' יוסף-קהת. והיה חגר, צולע ברגלו הימנית הוא היה אומר שנברא בצלמו ובדמותו של יעקב אבינו, כי יעקב היה גם כן צולע על ירכו, וכשאני גם כן צולע, זהו פתגם שלו :  ארענדיל אראב : ארענדיל ארוף : (יהלום מעלה. יהלום מטה)

הוא גם כן השאיר אחריו דור ישרים: בנו הבכור ר' צבי היה בעירנו עסקן ציוני: ויהודי מסורתי בעל בדיחה מפולפלת ומסורתית, ועוד שני בניו הצעירים נמצאים בארצות הברית הוא היה בעל זקן מסורבל ופאות מסולסלות ושיבה זהבה בם, ושפמו היה תמיד שחום מרוב אבקת הטבק שנשם באפו תמיד. הוא היה גם כן חזן סוג שלישי בהקלוז וחסיד נלהב לאדמו"ר ר' יעקב לייבעניו מטריסק זצ"ל :

ועוד פרנסה הייתה לו קראוהו "קהת דער פאקינטרעגער", זה נקרא, שמוכר-ספרים-ניק היה: ובגלל מכירת סחורתו, היה חוזר מעיר לעיר: מכפר לכפר, ברגל ולא ברכב: כי מפרנסתו זו לא השיגה ידו לשלם שכר נסיעה בעגלה. ובעברו על יד כפר: והשק הכבד על שכמו עמוס, היה נוהג לסור לביתו של היהודי הכפרי להינפש מעמל הדרך ושמה סעד לבו בפת לחם יבש שהוציא מאמתחתו, ולן שמה. ולא דרשו ממנו כל תשלום. ולפנים היה מצליח למכור איזה סחורה, קורבן מנחה סידור: או מחזור, וגם מעשה ביכלאך. ולמחרת בעלות השחר שם לדרך פעמיו: בכדי להגיע לתפילת שחרית לכפר הסמוך: וככה הוא חי בנדודים ובנכר בנפרד מאשתו הצעירה: כי התחתן שנית כי מתה עליו אשתו הראשונה ונשא את אחותה בלי כל נדוניא (בעל עם חמישה ילדים) והיה נפרד מבני ביתו כל ששת ימי השבוע עד השישי לפנות ערב. וכשהגיע ר' יוסף-קהת לאיזה עיירה: שם פניו אל בית המדרש הגדול: עם משאתו הכבדה. ויקבע את מקום מושבו על הספסל הארוך מאחורי התנור: והתחיל להכריז על סחורתו, ומיד נטפלו אליו האברכים הצעירים: המתעניינים בפוליטיקה, וחדשות מהעולם הגדול. בבואם לתפילת מנחה לקחו ממנו עיתונים לקריאה, בהשאלה במחיר הגון. מובן שהעיתונים היו מלפני כמה וכמה חודשים: והסתפקו בחדשות אחרונות אלה. היו בין הצעירים גם כאלה שקנו ממנו גם ספר. והיה מכריז יוסף-קהת כל יכול לתת כגון: סידורים, מחזורים, קינות לתשעה באב, סליחות, ציציות, קמיעות, ברכת המזון, לשנה טובה – ס. שיר המעלות, סגולה ליולדות, סגולות לכל מיני מחלות. חס וחלילה מעין בישין ועין הרע שפרעכין. ואחרון לוח קיר בית הכנסת ולוח קאליענדאר לשנה החדשה הב"ע לטובה.

מעשה, ויהודי אחד מבאי בית המדרש, קנה איזה סידור אצל יוסף-קהת והביא זה הביתה. כשאשתו שאלהו: מה יום מימים שקנה סידור? ויאמר לה כי ר' קהת מוכר הספרים-ניק הגיע לעירנו. וכי הוא נמצא בבית המדרש. ותאמר, כמדומני כי פלוני ר' קהת גם שדכן הנהו? ויאמר לה, ומה בכך ששדכן הנהו? האם את בחורה זקנה שאת זקוקה לחתן עלוב? ותתרגז האישה לבעלה ותצעק, חמסי עליך! כל חלומותיי הריקים שחלמתי לילה זה וליל תמול שלשום יפלו לראשך: מחשבות זרות וטיפשיות בראשך! השכחת כי בתנו ב"ה מבוגרת וכל יום היא גודלת וזקוקים אנו לה לדאוג עבורה חתן! השמעת? מחר אחרי תפילת מעריב ותבוא הביתה ביחד עם ר' קהת השדכן, תזמינהו לביתנו לארוחת ערב, ראה הזהרתיך. וכך היה למחר בערב הזמין את ר' קהת אליו לארוחת ערב לפי בקשת אשתו. ועקרת הבית התכוננה לביקורו זה. ותרחץ את ראש הבת ותצוו עליה לקלוע את הצמות וללבוש שמלת שבת כי בערב זה יבקר בביתם אורחחשוב, שדכן. וכי אומרים שברשותו נמצא המפתח לשידוכים והאושר לעתיד הבנות. וכשהופיע יוסף-קהת, קיבלה אותו בסבר פנים יפות. והתחילו לשוחח על דא ועל הא. ותאמר, ראשית חכמה תקיים מצוות נטילת ידיים: פרשו את המפה הלבנה והגישו לחם ומלח לשולחן: וכשהתחיל לאכול, פנתה האם אל הבת, בתי הנחמדת! מה הכינות לארוחת הערב, ובמה תכבדי את השדכן? אמא! לכבוד השדכן אני בישלתי לערב זה "ווארעניקעס" וכשהבת הגישה את האוכל: אז טעם מעט מן האוכל ויאמר לאמא, אכן באמת בת מוכשרת ונחמדה לכם. ויאמרו לו, שבמבט קל, אי אפשר לתפוס את כל מעלותיה. אין די מילים בפינו, בכדי להעריך את כישרונותיה וטוב ליבה. הבה ונראה שתציע איזה חתן עבורה, לפי ערכה ולפי שיאה גם לנו ובכן שמעו נא אלי נגידים חשובים! אם אתם חושבים שבידי מפתחות השידוכים, אינכם אלא טועים המשדך העיקרי, הוא הקב"ה, ואני הוא עבדו ושליחו הנאמן. הלא הנגיד יודע מה שכתוב בגמרא: ארבעים יום לפני הולדת הוולד, בת קול יוצאת מן השמים, ומכרזת, פלוני בן פלוני, יהיה לזוג עם פלונית בת פלונית. ומכיוון שה' בכבודו ובעצמו לא ירד לשדך שידוך אזי הוא בוחר בי, ומוסר לי את התפקיד הזה. ואני שליח נאמן לה' ואדם! ומי יודע איך היה קיומו של העולם, לולא לא היו קיימים שדכנים בישראל וכמו בישראל "שליח ציבור", שכל דאגתם בקיומו של האיש עלי אדמות, ולזווג זיווגים לזה צריכים גם כן תפיסה פקחית, לא רק שיתאימו האחד למשנהו, כי סוד של ההצלחה בשידוכים, שצד אחד יעלה על השני בכל, מכל, כל,  ויתרונות אלה באות בחשבון הסופי. ושני הצדדים חושבים בזה ושמחים בהצלחה ביתרונו של השני לראשון. ופתגם עממי מובעת בשידוכים. צריך להיות כל המעלות "חסידיש, נגידיש, אין ממזריש".

ותוך דיבורינו עתה, נזכרתי במקרה שדומה לזה הדיבור בינינו, קרני לפני כמה זמן, כשהוזמנתי לארוחת ערב, להנגיד ר' משה מעיר מיזיריץ' גדול ואת בתם ראיתי: ושמרתי עיני בה, שבאמת ריבה יפה, וראויה לבחור מצויין וטוב ור' משה דפק על קנקנו, אם נמצא ברשימתי איזה בחור מוצלח שיהיה בו כל המעלות. כי ידע הנגיד, ר' משה, כי שדכן ארצי אני, ולא קרתני אנוכי וסחורה מובחרת רק אני מוכשר למצוא. וביקשתי ממנו לתת לי זמן לחשוב, ונזכרתי, כשנפגשתי איתו בבית המדרש: אמרתי לו שיש לי הצעה בשבילו: והזמין אותי שנית לארוחת ערב והתחלתי בחיבורים אלה: ישמעני הנגיד ר' משה! אולי, מה' יצא הדבר הזה, לפני כמה זמן נסעתי לעיר הגדולה ברדיצ'וב לקנות ספרי רומ"ל: שנחוצים לי לפרנסתי, ושמתי פעמי כדרכי בקודש, לבית המדרש להתפלל, וללון שמה. וכאשר כל המתפללים הלכו הביתה, אז בערב בא בחור אחד וישב לבדו ללמוד בקולו הנעים והחסידי. כששאלתי לשמש, מה טיבו של בחור זה, שהוגה בלילה, ענה לי השמש שזה הוא בחור להפליא, הוא הוגה בפוסקים וגמרא ועתה הוא ממהר, כי הוא צריך לגמור ולסיים את כל ש"ס. וככה הוא יושב והוגה מדי לילה. קוראים אותו בשם העילוי, ואביו הוא גם כן ירא-שמים ובעל הבית חשוב ואמיד והוא נין ונכד, להרב ר' לוי יצחק מברדיצ'וב. וזה תורה וגדולה במקום אחד, ואם הדבר הזה שאני מספר לו מוצא חן בעיני הנגיד, ואני בזמן הכי קרוב תכף אחרי החגים, אהיה בעיר ברדיצ'וב אזי אני אמשש בכלי היקר הזה, וימצא הדבר חן בעיני ר' משה הנגיד ויאמר שאי"ה אחרי החגים הוא גם כן יסע לעיר ברדיצ'וב למסחר ואולי נסדר את נסיעתנו יחדיו. רק אני לא יכולתי להצטרף אליו, כי אני מתנהג ללכת ברגל... אבל קבענו בינינו, הנגיד ר' משה ואנוכי, שביום זה וזה בין מנחה למעריב נפגשים שנינו בעיר ברדיצ'וב בבית המדרש של רבי לוי יצחק מברדיצ'וב.

וכשנגמרו החגים, וישא יעקב רגליו, וילך ברדיצ'בה, וכעבור שבועיים ואני דייקתי לבוא לאותו ערב, להיפגש עם ר' משה בבית המדרש כמדובר. ואחרי גמר התפילה, ראינו שהבחור ישב להגות בתורה, כדרכו בקודש ור' משה התקרב אליו, ולקח גם כן גמרא והתחיל ללמוד, ויבקש מהבחור ששמו לוי לענות על כמה קושיות וסוגיות, שהוא יתקשה בהם והבחור נאות לענות לו על כל הקושיות. ואחרי הלימוד נפרד ממנו ר' משה ואמר לו, אתה בחור תלמיד חכם, יישר כוחך, להתראות, ולמחרת גיליתי את הסוד להבחור לוי, כי אמש בחנו אותו בתורתו, והצליח למצוא חן בעיני נגיד ותלמיד חכם:   

כעבור זמן בא ר' משה איתו בחליפת מכתבים בענייני שאלות ותשובות והזמין אותו לבוא לבקרו בעירו "עיר של המגיד דובער ממזיריטש" ויתאווה הבחור לוי לבקר בעיר הזאת ויהי לאורח כבוד בבית הנ"ל: ויבלה זמנו בלימוד תורה. וכשראה את רוב עושרו וכבודו בבית המדרש בעירו, וכשגילו לפניו את סוד הזמנתו לכאן, וכי ר' משה התחייב חוץ מנדוניא לשתף אותו במסחרו, וכל צרכיו וסידורו, תנאים וסדרי חתונה ומלבושים הכל על חשבון הגביר, והכל על מקומו יבוא בשלום... זהו סוד הצלחתי כי אני נחשב לשדכן ארצי, (אלאנד שדכן) וה' הצליח דרכי, והשידוך נגמר בתוף ובמצלתיים: ולי העניק הגביר המפורסם דמי שדכנות, כיד הטובה עליו. אינני אגזים שהספיקה לי המנה היפה הזאת פרנסה לשנה שלימה: ובעת סעודת החתונה דרשתי 5 חלות קלועות, וכששאלו לי, כיצד מגיע לך חמש חלות, עשיתי להם חשבון, כדרכי בקודש, בכל החתונות שלי, חלה ליוסף: חלה לקהת: חלה לחיגר: חלה למוכר ספרים-ניק: וחלה להשדכן וככה קיבלתי חמש חלות לפי המגיע לי באופן חוקי... ובמזל טוב לזוג ולי.      

השדכן השני ר' מאיר וואלף

השדכן השני. הוא היה ממש קבצן. חוזר על הפתחים לקבץ נדבות. קראו לו מאיר וולף האילם: היו לו ארבע בנות ובן יחיד, שהוא היה ממארגני הפועלים מטעם מפלגת "הבונד" והצטיין כנואם ומארגן שביתות בעיירות המחוז. וכשהתחיל לנאום, היו הבעלי-בתים דנים אותו לגנאי שאביו קבצן מוסמך ומטופל בילדים ואילם גמור: והבריון הזה, סר מן הדרך הישרה ומתמסר להסית פועלים נגד מפרנסיהם בלחם. וסופם לרעב ומכיוון שאביו אילם וכבד פה, אז הוא מדבר גם במקום אביו אבל "מאיר וולף" זה היה מצליח לשדך שידוכים ומכיוון שקשה עליו הדיבור היה מהלל את סחורתו בתנועות ידיים והיה צווח, איי, איי, איי, ויהודים נכבדים ולפעמים עשירים גם הם לא ביטלו אותו, ולקחו בחשבון את הצעותיו באומרם: אם הוא מציע שידוך הגון אזי לא חשוב מה טיבו של השדכן ואולי זה זיווג מן השמים אז אסור לדחות את זה בשה"י פה"י.

כי לא העיקר השליח, והעיקר המחותנים שהוא הציע. ומושיבים אותו ע"י השולחן ומכבדים אותו בארוחת צהרים. וזה נחשבת למצווה להאכיל עני שכזה...

וחוץ מאלה לא חסרו עוד שדכנים. כל מלמד וסתם יהודי "יורד" נטול פרנסה נטפל למקצוע זה בלי שום ידיעות: רק הליכות בין אנשים, ורוב פטפוטים ואם אחד הצליח אחרי זמן ממושך ועמל רב: לזווג איזה זוג: אזי הכריז על עצמו בעוז והדר, שדכן מפורסם הנני. וכל מי שרוצה לשבוע נחת מבניהם או בנותיהם יפנו אלי ואני אצרף אותם לרשימה הגדולה שברשותי. סוחרים לחוד, ועשירים לחוד, ובעלי מלאכה לחוד.

הפגישה הראשונה

אמו של החתן באה לראות את הכלה

אחרי ריצה ועמל ודיבורים הרבה, הצליח השדכן לשכנע את אימו של החתן לפי כבודה בראשונה לבוא אל בית הורי הכלה ולראות ולבדוק את כל הסגולות אשר בהם מתברכת בת ישראל.

כדאי לציין שהבחורה בקשה מאמה בדברים אלה לפי דעתי, שאם החתן תבדוק אותו בימי החורף לא הגיוני ביותר. לפי דעתי טוב לדחות את הביקור לימות הקיץ, כי בימי הקיץ אני בנקל רוחצת את ראשי וגופי ואני מסתרקת וצמותי קלועות כדבעי, ועתה בימיות החורף שמלותי מקומטות וגופי מצומק מחרדת הקור וחומנו יוצאת החוצה כל הזמן. וחיוורת מהקור. אבל אימה אמרה לה, שלפי שהשדכן והמלמד סיפרו אז הבחור כלי יקר הוא ואסור להזניח דבר שכזה: פן נאחר את המועד ויחטפנו אחר...

והמחותנת: אימו של החתן נכנסה לבית הכלה באמתלא שאין לה כל צורך בבית זה. אך במקרה הליכה נכנסה הנה, כי אמרו לה, שאפשר לראות סחורה בבית זה. ותען אם הכלה גם כן בלא יודעים ששום סחורה לא נמצאת בבית, וכי לא בעלת מרכולת אני, ולא סוחרת:

ותען האורחת בעורמה: אני בכל ימי חיי לא נכשלתי בטעויות, ובזה את טועה שתגידי לי, שאין לך סחורה, וכי עקרה את? סחורה חיה נמצא בביתך והנה באתי לבדיקה? אז הבינה אם הכלה את דיבוריה הנסתרות של האורחת, הערומה.

ותפנה לבתה ואמרה לה, השמעת? סבורני שבוודאי זאת אמא או דודה של החתן, שהשדכן הבטיח לנו שהיא תבקר בביתנו, והבחורה נבהלה, והתכוננה והתלבשה כראוי ונכנסה החדרה בתמימות.

אחרי אמירת שלום פנתה האורחת אל הבחורה בדברים אלה, שמעי יקירתי אני עייפה מטלטול דרכים, ושילמתי כסף דמי נסיעה כי לא מקומית אנוכי, אז תואילי לא לשוב את פני ריקם, ואבקשך לענות לי על כל שאלותי שאציג לפניך היום כי בגלל זה באתי הנה במיוחד להכיר אותך כראוי, לראות את פניך הציפרבלט ז.א. השלט. אני מתכוונת אם כדאי בשביל בני.

        א.        האם את בקיאה בדיני כשרות, ומבחינה בין בשר חלב, ופארעווע:

         ב.        האם את יונקת משורשי יסודות היהדות, כגון: בתחינה, בתפילות, בברכת הבוקר, ברכת המזון, וקריאת שמע. וענתה בחיוב: שהכל קרוב לליבה.

         ג.         הגידי נא! כמה ואיזה מאכלים את יודעת לבשל בטוב טעם: לא ממולח ולא חמוץ.

         ד.        כמה פעמים יש לרחוץ את הגריסים והאורז, עד שיהיה נקי מתולעים ונקודות:

        ה.        תשובה! לזה אין מספר מוגבל: ולא אומרים די, עד שיהיה לגמרי נקי ומוכן לבישול

          ו.          אז מוציאה המחותנת-טע מאמתחתה מִזְרָבָה של חוטים לא דקים ביותר והגישה לבחורה את קצה אחד של החוט, ובכל אורך החוט היו קשרים מסודרים סמיכים ותתן לבחורה ותאמר: יקירתי אני טרחתי את עצמי הרבה עד שבאתי הנה בסבלנות מטלטולי הדרך. הבה נראה אם בת-חיל את ותכבדי אותי בניתוק הקשרים האלה כי אני צריכה שהחוט הזה יצא לי חלק וישר בלי שום קשר. בזה היא רצתה לבחון אותה אם היא לא כעסנית או עצבנית ורגישה לסבלנות יתירה.

          ז.          ותחגור הצעירה עוז וסבלנות מרובה: ותתיר את כל הקשרים לכל אורך החוט עד אחד.

        ח.        היודעת את לכתוב מכתב בשפתנו, וכתובת בשפה הרוסית, לתפור ולסרוג גרביים?

        ט.        הבקיאה את במאפה? נגיד אפיית קוגיל לכבוד שבת. ממה ומאיזה מינים?

     תשובה! לזה יש להשתמש בהרבה מינים לפי טעמו של כל אחד ואחד! שממהרים  
     ביום שישי והזמן קצר... עושים מלוקשין וזה טעים ומהר וגם לא ביוקר. בימות החורף  
     כשמתחילה עונת האווזים אזי משתמשים עם הלעבעדיל (כבד) ומזה נאפה קוגיל  
     מאכל מלכים במתיקותו וטעמו כטעם גן עדן!

     ונהנים משבת זו מאד מאד.

ועוד מאיזה מינים לאפות? ואם לא חסים על כסף, אזי עושים מאורז ושומן לרוב אבל למין כזה דרושים מה שיותר ביצים אז הוא יותר משובח, אבל מעמד שלנו לא ירשה לו בזבוז כזה: וזה יכול להרשות לעצמו מעמד העשירים. ואנחנו מחושבים לזה.

נזכרתי בעוד מין מתוק. לשים בעיסה, ומתבלים בריבה: סוכר: קינמון, וצימוקים חסרי גרעינים: ומעט שומן אווזים: וזה ערב ומתוק לחיך. ומה שמוסיפים שמן אז יצמח כפטריות אחרי הגשם. וכל המסובים לשולחן ישבחו את עקרת בית עבור זה: (בחינת אם הכלה לא שלימ-מזל-ניצע)

ואחרי כל השאלות: יצאה המחותנת-טע אל המטבח וסחבה משמה מטאטא והעמידה אותו ע"י פתח הדלת (לכישלון) ושלחה את הבחורה למטבח להביא עבורה מים לשתיה. אם השכילה הבחורה בלכתה לשים את המטאטא הצידה, ולהעמיד אותו במקום בסדר: זה היה סימן טוב: שהיא בחורה מסודרת: ואם היא רצה ודילגה על המטאטא או הפילה אותו, בלי להיזהר בלכתה, אזי היא חושבת שהמהחיטה הזאת לא יצמח לחם טוב.

המחותנת-טע נפרדת בסבר פנים יפות ואומרת לצד שכנגד שהיא לא מצטערת שנסעה ליריד זה: ואולי נתחיל במקח וממכר והסתלקה בשלום:

בחינת החתן

עכשיו הגיע תורו של החתן: וכי הכלה כבר עברה את הבחינה. כעבור זמן קצר הזמין אביה של הכלה את מכירו הגמרא מלמד למדן ואמר לו שמזמין אותו להיות הבוחן של החתן בבקיאותו בתורה ובגמרא והשדכן נטפל אחריהם אחרי כל צעד וצעד.

ואביו של החתן קיבל אותם, ב"ברוכים הבאים"... וביקש מהם לשבת ע"י השולחן וכיבד אותם בתה ועוגות דבש, ואחרי כמה שיחות ביניהם פתח השדכן ברוך הבא החתן תורה. ונראה הבחור בענווה ובתמימות.

ויאמר המלמד לבחור, אנחנו בדרך מקרה אורחי אביך וכשנודע לנו שאתה בקי בש"ס, גמרא, פוסקים, אנו מתכבדים לשמוע ממך כמה דברי תורה ומוסר, שמהם ניזונה היהדות ותלמידי חכמיה. הבה ונתחיל בגמרא: הבחור עמד במבחן וענה על כל הסוגיות והקושיות, וגם ניסיונו בפוסקים ובתורה גם כן לא דילג ותירץ על הכל. ויפנה המלמד לאבי הכלה ברמיזה, כי כלי יקר הוא הבחור וכי עמד בניסיונו בהצלחה. ויבין השדכן את כל מה שמתהווה פה בלי אומר ובלי דברים, ויפתח השדכן: נו ר' מחותן נתחיל לשוחח מכוח 18 אין 13. ז.א. שהבחור עבר את גיל 13 הבר-מצווה, אזי חייבים להתחיל בבן 18 לחופה. אזי ר' מחותן מצד הכלה ה"מה יקר חסדך" ויען אבי הכלה ויאמר הנני אמרתי ואתנה "500" קרבונים נדוניא לבתי כמעט במזומנים: וישאל אביו של החתן, אם ביכולתו לסלק את הסכום הנקוב עם כתיבת "תנאים" ויען כי לזה לא יתחייב, וכי ריש קרבונים הוא יגיש לפני כתיבת "התנאים" ועוד שין קרבונים יסלק שבועיים לפני החופה (לפי מספרות אלה קבעו נדוניא) וסרב אבי החתן להסכים לזמנים האלה: ומאין הביטחון שהוא יעמוד בדיבורו: ויתלהב השדכן ואמר שאין מה להרהר: מה' יצא הדבר: ואולי יש למחותן היקר חשד, שכבוד הנגיד המפורסם לא יסלק את הנדוניא בזמנו. לזה אני ערב, וכי דבר שכזה עוד לא קרה בעולם, שבגלל הנדוניא לא לסלק בזמנו הקבוע, לא יתקיים שידוך. וישאל אבי החתן:

ומה אז אני אעשה אם ישתנה מצבו ולא יוכל לסלק את המזומנים בזמן. השדכן! אזי אני לא אביט על שום דבר בעולם! ומכיסי אשלם כי אני ערב לכך ככתוב! "ישראל ערבים זה לזה" ואני כבר מנוסה בזה גם כן. אין מספר כה רב לשערות ראשי: כמה מאות קרבונים אני חייב לאנשים שהוספתי להם לנדוניא המופחתת: וכי יכולתי לפעול אחרת באין ברירה לי.

בקיצור חסל סידור כסף: ארענדיל אראב: ארענדיל ארוף:

ונתחיל בעניין סידורים חשובים ומתנות וסבלונות, כרגיל, ושלוש שנים קאסט, ודירה בהרחבה עד שה' יזמין לחתן פרנסה לכלכלת ביתו. אמנות נקיה וקלה. וגם כן מתנה לחתן, שעון יפה עם שרשרת זהב: והמחותן הסכים לכל הדרישות והשדכן הכריז שהכל יגמר בשעה טובה והגישו לשולחן יין ולעקאך_[2] וברכו במזל טוב. והכלה טרם ראתה את פני החתן וגם החתן לא דרש לראות את פני הכלה: והוא בטח בלב שלם באביו.

ראשי פרקים (יד מאכט "אווארט")

כעבור חודש ימים נפגשו שני המחותנים בבית הורי הכלה: לסיים באופן רשמי מה שנדבר ביניהם בחיוב, ולקבוע אז זמן חגיגת כתיבת "התנאים" ולסידור הכתב של ראשי הפרקים. הזמינו את החזן, והזמינו עשרה מהמקורבים ביותר מהמשפחה. וישבו ע"י השולחן והחזן שאל על דבר ההסכם של שני הצדדים וכששניהם הסכימו אז הכריז החזן "נקרא לנערה ונשאל את פיה" והבחורה ניגשה קרוב לשולחן: והביטה בתמימות בפני ההורים: והחזן: ואביה פנה אליה במילים אלה: בתי! מערב זה בשעה טובה ומוצלחת את ארושה. אנחנו נארוש אותך בקרוב עם חתן, מהולל, מושלם, ולמדן, וכי ר' לייב הגמרא מלמד בעצמו בחן אותו וגמר עליו את ההלל. ואת זכית להיות כלה: ועתה מה בפיך? אבי היקר! בהודעה זאת אלי אני יכולה לשמוח מאוד כי נתת שמחה בליבי: ושתהי השמחה מעתה שורה בביתנו. בזה אני סומכת עליך כי אתה דורש טובתי תמיד ואני בוטחת לטוב טעמך: ונקבעו חגיגת התנאים לימי החנוכה: שמחה בשמחה נפגשו:

טקס "התנאים"

כשהתקרבו ימי החנוכה התחילו הכנות לחגיגה גדולה בכיבודים של מאכלים ומשקאות שונים: והזמינו ע"י השמש מחותנים של אנשים נשים וצעירים מכל הגילים. וביותר בלטו חברותיה של הכלה שבאו לראות באמת אם יפה הוא החתן: שאון והמולה שררה בכל הבית. ורב השמחה וגיל על פני כל הנאספים, וישלחו את השמש אל בית החתן להזמין אותו עם כל הפמליא של "לתנאים" והשמש מיהר לבית החתן. וגם החתן מוקף ע"י בני משפחתו וחבריו ומכריז השמש בקול רעש גדול וחזק: כב' המחותן והרב וכל הנאספים: ואולי גם הכלה מתכבדים להזמין את כל המחותנים הנכבדים וגם כן את החתן לטקס כתיבת התנאים בשעה טובה ומוצלחת. ויקומו וילכו כולם והחתן בראש ויכנסו כולם לבית הכלה, והבית מלא אנשים. ויקבלו את החתן בתשואות גיל ושמחה ויושיבו את החתן בראש השולחן ע"י הרב, והחזן, ואביו של החתן בראש ומצד שמאל  יושב השדכן גם כן בין הקרואים.

ויתחילו המחותנים בויכוחים סוערים בנוסח הסופי והדיוק בכתיבת לסיכום הנדוניא ולסילוקו בזמנו הנקוב, שלא יגיע חס-וחלילה לדחיית החתונה כי בזה סכנה ועלבון: וכן דרש אבי החתן להזכיר במפורש את שלושת שנות הקאסט כמדובר והדירה והריהוט: כל זה צריכים לציין ולכתוב באותיות ברורות בתנאים: בביטחון וערבות של שני נכבדים ועשירים מצד הכלה: והרב הדגיש את הקנס הגדול לצד העובר על תקנות התנאים האלה: ודמי כתובה בחצי סכום הנדוניא לכלה כתיקוני חז"ל לזכות הכלה: ואם חלילה יהפך הגלגל והוא ימעל בה, שלא תצא מאוהלו בידים ריקות:

תוך כדי כתיבת התנאים והויכוחים אז כמה דודות של הכלה חילקו לכל המחותנים הכי חשובים, צלחות, וזכוכיות פגומות וכל מיני כלי חרסינה וכל אלה שקיבלו: החזיקו בזה בגאון ובכבוד: כי זה יחשב לכבוד וגם למצווה.

ובכותרת הכתובה היה כתוב, גן נעול מעיין חתום...

ויספור אבי הכלה את דמי הנדוניא, שין קרבונים, תשלום ראשון כמדובר וימסרם לאבי החתן בפיקוח הרב, וכשגמר לספור את הכסף סידר אותם בארנקו ושם בצלחתו, ויאמר להרב כי בסדר גמור, ואפשר כבר להתחיל: ויצווה הרב להחזן להתחיל בקריאת התנאים, ובבית שרר שקט גמור ברוב עניין ודרך ארץ. כולם שמעו את קולו הנעים של החזן בקריאת התנאים ובגמרו את הפסוק בקול: והכל שריר וקיים:

התחילו כל אלה שהיו בידיהם הכלים, לזרוק על הרצפה ולשבור בחוזקה ונשמעו קולות "מזל טוב" בשמחה רבה: וכל הנשים התחבקו אחת עם השנייה: וכל אחת חיבקו את הכלה בנשיקות ובברכת "מזל טוב" ובכיות פרצו מפיהן: בזכרם על הנעדרים מבני המשפחה שלא זכו לחיות ולשמוח בשמחתה של חנה-לע.

והתחיל הרעש של שתיית לחיים בברכות חמות: והבית נמלא חדווה וגיל: ובאותו רגע, ויפתח השדכן את פיו והתחיל לדרוש תשלומי שדכנות. ודרש לפי החוק והמנהג המקובל: לפי אחוזים וכשראה שמתייחסים אליו בקלות ובשוויון נפש, אז אמר להם, כי לולא טרחתו הוא, ורק הוא, לא הייתה שמה שוררת פה הערב ולא נתקיימו תנאים. ואם כולם שבעים רצון ושמחים, אזי גם עליהם חובה לשמח אותו: ולשלם לו לפי שמגיע לו בכבוד גדול, ולא להפר את השמחה.

והמחותנים התייעצו ביניהם, כמה סכום הכסף לשלם לו, ולהתפטר ממנו. והשדכן דרש חמישה למאה, והם רצו לסלף את סכום הנדוניא, באומרם כי למעשה היא הנדוניא רק שין קרבונים, וכי הם יודעים את סך המגיע לו כפי ארבעה למאה, וזה יוצא לשלם לו 12 קרבונים וחסל. אבל השדכן לא טמן ידו בצלחת ואמר להם: אתם נוהגים כגזלנים ביער: כוונתכם לשחוט אותי בלי סכין, אבל לא תצליחו בזו. אתם צריכים לדעת כי לא חדש אני במקצוע זו, ופיקחים כמוכם כבר אכלתי והוקעתי, ולא אתם לי. איפה יושר ליבכם? כמה טרחה ועמל השקעתי עד שהצלחתי להשיג את סכום הנדוניא שיגיע לסכום הנ"ק קרבונים. ולכם מצח נחושה להציע לי סכום פעוט שכזה. אני לא אקבל פחות מ-25 קרבונים, דמי טרחתי כדת וכדין, אל תפל דבר! ויאמרו ההורים: הגידה נא! מוקיון: כמה כסף במזומנים הכנסת לעסק זה, שהינך עומד בתוקף על המקח כמו תגרן בשוק. ויאמר השדכן, לא יועיל לכם כלום תשלמו לי כמו שמקובל. יש דין בישראל, אין הפקרות: בעיר שיש בו נהר מים חייבים בתשלום 5 למאה, ובעיר שאין בו נהר מים משלמים 4 למאה. ואצלנו יש נהר ההורים! וכי מה עניין נהר מים לתשלום כסף, השדכן! תדעו כי בעיר שנמצא בו נהר אפשר גם לסדר גט: וסגולה בטוחה לפרייה ורבייה! ככתוב בתורה, "יזל מים מדליו וזרעו במים רבים". ויתרגזו המחותנים לשמוע ממנו ניבול פה: וביקשו ממנו, מוטב שתסתום את פיך, ותקבל מה שמעניקים לך. וכשהתחיל לצעוק ולדפוק על השולחן, ויתערב הרב: ויוציא פסק דינו שישלמו לו חמישה למאה עבור המזומנים שספרו, על השולחן, שין קרבונים: ובעד יתר הסכום ריש קרבונים, שכאן בעיה, ביצה שעוד לא נולדה לשלם חצי כסף וכולם היללו את פסק דינו של הרב, ואמרו: איפה התורה שמה החוכמה: והכל נגמר בשלום: ושילמו לו את כספו, ונעתר להם. והמחותנים מזגו לו כוס יי"ש גדולה, והוא ביקש כוס שני של ארבע כוסות: וכשהתבסם: התחיל בדברי תורה בבדיחת הדעת ואמר: שלמה המלך דרש בגמרא ככה. והשתיה כדת אין אונס ולגם את הכוס לגרונו, ויתחילו כל הבחורים הרווקים להתלוצץ בו, שימציא עבור כל אחד כלה עם נדוניא הגונה. והם ישלמו לו לפי תעריף עם נחל מים. והוא רשם את שמו וגילו של כל אחד וכמה כסף הוא דורש, וליצן אחד מהחבריא, ביקש מהשדכן כלה על נדוניא הגונה, אזי הוא ישלם לו דמי שדכנות עדיפות יותר מכסף, הוא יתן לו עבור טרחתו את הכלה ואת הנדוניא הוא יקח לעצמו. והשדכן אמר להם, אל תתלוצצו, כולכם תלויים לחסד שלי, קיר עם קיר אנוכי מחבר, וגם אתכם אזווג. יבוא יומכם, ואני אשתה איתכם לחיים, אחד, לחיים: נו רבי שדכן! הננו מכירים אותך, שחסיד נלהב הינך ולניגוניך שמחים לחתן וכלה, הבה נשירה בשמחה.

הבה נשתה עוד כוסית גדולה, אבל ספירט 90 מעלות כנהוג אצל חסידי "טריסק" ואקיים מצווה לשמח חתן וכלה ככתוב: ויין ישמח לבב אנוש.

והוציא מכיסו מטפחת אדומה ומחה זיעה מעל פניו ואמר, אני נשבע במטפחת זו שכולכם אני אשדך עם נדוניא הגונה, וגם בבתולה.

אשדכן

שיר שני של השדכן

שיר השדכן

אשדכן די זיין איז דאך זייער גיט

פאיז פין גאט אברכה

ער פרדינט דאך דאס קער בעלע זייער גרינג

אין טיט ניט קיין שים מלאכה!

די פר שלייערין אבחור מיט אלטער מויד

דערצי טוג איך אליין

זי מעג שון האבן גראהע האר

שטעל איך זי פאר יונג אין שיין

דערצי דרף מען קענין אליגין צי זאגין

אין מאכין מיט די הענט, אין מיט די הענט

דאמאלס קאן מען צינוף פירין

אפילא די ווענט, מיט די ווענט

אין טאמער גיפעלט ניט דעם חתן די כלה

דרף מען אים מאכין דיל אוי דיל

מדרף דאך אים זעהין דעם קאפ פר דרווען

אז ער זאל שרייען: איך וויל, איך וויל.

אין טאמער ווילט איר וויסין, וויפיל די כלה איז אלט,

פרעגין דיאלט איר פרעגין, אנאר בא מיר

אוך וועל אייך זאגין אכצין יאר

אין דאס רעשט ביסיל נעם איך אוף זיך

דערצי דארף מען קאנען אכוסה די מאכין

חאטש פין אפערטיל עייער פפירט יא ספירט

יעצט וחותנים קלאפט זיך קאפ אין וואנט

אבי איך האב מיר איינס אוס גיפירט!

"השדכן"

תרגום מתוך הספר "שירי עם" של שמשון מלצר ודב סדן

שדכן להיות אין זה קשה כלל

צריך רק בידיו לדבר

צריך, רק לעולם את הראש לבלבל

והקיר אל הקיר לחבר

ואם הכלה לא נראית לחתן

צריך להוסיף לה עוד חן

צריך בשבחה להפליג, ולהפליג

ועל כרחו יענה אמן.

הרפתקא של ליצן מהקרואים: מחבריו של החתן

אחד מהמזומנים התקרב למושבו של החתן ואמר לו, תואיל לי להראות את נוסח התנאים, כמה ואיך רשמו לך: את דמי הנדוניא ואיך יסלקו לך הראני נא את התנאים. וישם החתן את ידיו, לתוך כיסו, ויוציא משמה: ויגיש למעוניין לקרוא בהם. והאיש קיפל אותם בתנועות מוזרות: והכניס אותם בצלחתו ופנה לחתן במילים אלה: מעתה והלאה אינך החתן: כי אין בידך התנאים. אין לך שום תעודה שארשת את חנה'לה והיא כלה שלך, במה תעיד בפני אלוהים ואדם?

ויבהל החתן מהרפתקא זו: ויתאדם מרוב בושה: והרגיש שנפל בפח ויאמר לו האיש, אל תיבהל כל כך: אף אחד לא מתכוון לקחת את הכלה ממך כי רכושך היא. ואם ברצונך לקבל חזרה את התנאים: יש לך אפשרות לפדותם לרשותך במחיר של שני ליטר ליקר: לפי ששוה הכלה אצלך. ואחי הכלה כשראה את החתן בעלבונו, וכישלונו, לבעל ההרפתקא: פנה לאיש ואמר: אני אפדה מידך את התנאים ותחזיר אותם להחתן כי זה תעודה שלו לכלתו. ומכיוון שאני שמח שהוא יהיה לי גיס טוב: הנני משלם לכבודו עבור שני ליטר ליקר. וכל המוזמנים מחאו כף. וכשהחזירו לו את התנאים ואמר לו, שמעתה לא ימסרם לשום איש רק לכלה חנהלע והחברות של הכלה שרו פזמון זה:

לא קיימים תנאים בלי שדכן

(מקרה אופייני)

 הבחור שמואליק עבד בשכנות ע"י חנותה של דוואסיע רייזעלעס, והיא הייתה מסודרה בפרנסה בשפע, ובזכות זה נקשרו ביניהם עבותות אהבה באופן צנוע, וכשחשקה נפשו להתראות איתה ולדבר איתה, לא העיז להזמין אותה לשום מקום חוץ מדלת אמות של חנותה: כי היה נזהר מעין-בישא להיפגש איתה בפרהסיה, כי מה יאמרו הבריות? וגם זה לא לפי כבוד הוריו אם יוודע להם, כי הוא היה ממשפחה מיוחסת, ולא נאה לבחור בעל-הביתי שכזה, להיגרר אחרי בחורה בלי אירוסין רשמיים: וכשרצה לגמור את העניין, גילה את רחשי ליבו לאביו המשכיל ואביו התפלא מאוד על צעד זה ושאל לבנו: איך נכתוב תנאים בלי מעמד "שדכן" ומכיוון שאביו משכיל ותלמיד חכם היה: וכדברי פתגם עממי: "במקום שקיימת תורה, שמה שורה החוכמה" וחשב ואמר: לכל מכה, קיימת רפואה: בעירנו היה יהודי אחד מסוג ה"בטלן" שמו נוח, ערשיל, עליקס, בכינויו קראו לו "נוח לאקשינטאפ" טיפוס בטלני זה היו משתמשים איתו לכל דבר שבמצווה כשחסר עט לגט, או ל"חליצה" ר"ל היו משתמשים איתו בתשלום קטן. כשהיו חסרים מתפללים למנין בבית אבל, וגם כן תפילת וידוי עם שכיב מרע.

ואביו של הבחור שמואליק, נזכר בר' נוח לוקשינטאפ זה, והזמין אותו להיות בתפקידו זה, וזה קיבל מייד את ההזמנה, בתשובתו: מהיכא-תיתי-פרנסה וכשהגיע ליל כתיבת התנאים במעמד הרב והחזן, אז הופיע לליל התנאים ר' נוח לוקשינטאפ לבוש קפוטה של שבת וישב על יד הרב והחתן ובעת כתיבת התנאים: וציון סכום דמי הנדוניא, שאל הרב כדרכו ומי כאן השדכן, ויאמר אביו של החתן: שהשדכן הוא ר' נוח בן ר' ערשיל עליק. וכשהגישו את כסף הנדוניא להחתן, באותו רגע לא שקט והתפרץ ר' נוח, שיסלקו לו את מה שמגיע לו את דמי השדכנות. וכשהמחותן הגיש לו שטר כסף של חמש לירות, אז סירב לקחת: ואמר ששדכן להיות זה לא צחוק: וכי לא יתן את עצמו לרמות. הוא יודע שדמי שדכנות משלמים בעירנו חמש למאה. מסכום של שלוש מאות זהו קימא-לן של חמש עשרה לירות ולמה יגרע חלקו משדכן פלוני או אלמוני. פחות מזה היה לא תהיה: אז הם פנו בטענותיהם להרב, והוא דרש מהרב פסק דין צודק. אזי פקעה סבלנותו של החתן, היתכן? חוצפה כזאת מפי בטלן עירוני ואמר לו! ר' נוח, יש לך ברירה לקבל את הסכום הזה ולא יותר כלום: ואם לא תסכים לקבל: אזי אני אגלה בפני הרב, ולהמסובים, כיוון שאין כאן רגליך בשידוך: זה, שום שדכן וגם לא אתה, ותסתפק רק בשתיה לשכרה, ואותי לא יחייבו בשום תשלום, ואתה תקבל דמי לא יחרץ. וגם נוח לא שקט. אם כן, תספר ברבים שהינך מסדר תנאים בלי שדכן הלא תכבוש עיניך בקרקע מרוב בושה וחרפה:

ואני טיהרתי אותך מעלבון זה. והתערב הרב בסכסוך זה והרב פסק בפשרה לשלם לחצאין, ושילמו לו, לפי פסק דינו של הרב. וכששאלו לר' נוח אם הוא כבר מרוצה מהתשלום, אז שתה כוס יי"ש ואמר בפעם השנייה שיצטרך לכתוב תנאים, אזי אסרב לבוא, עד שישלם לו את התשלום על שולחן ביתי במוקדם, ואם לא, ישא עלבונו הוא:

מתנות לחתן

במשך הזמן הספיק לבקר החתן בבית הכלה: והכיר אותה מקרוב וכמה פעמים גם ניסה לדבר איתה פה אל פה ועיקר לרוב הוא ביקר בשבת. ובעת ביקורו ערכו שולחן
ושלחו השכנים לכבודו משקה: וגם קוגיל מתוק: ואז הרגישו שניהם את חדוות חתן וכלה.

אחרי הביקורים, התחילה הכלה לחשוב במה להעניק לחתן מתנה: והיא רקמה לו תיק של תפילין בציור, תבנית בית המקדש בשער: בציור שמו וזה שלחה לו בחג הפורים ביחד עם המעדנים למשלוח מנות, מעשה ידיה היא לתהילה ולתפארת.

ומייד אחרי פורים, התחילה ברקמה על הקערה לליל הסדר: אמתחת בת שלושה כיסים, ובכל לאחד לחוד היה רקום: כהן, לוי, ישראל, תפור ממשי לבן, ולזה היה מצורף שעון זהב, עם שרשרת עבה, לענוד במקטורן, כמנהג חתנים, בקבלם מתנה מאת הכלה. וזה שלחו אליו בערב פסח עם שליח מיוחד.

מתנות לכלה

ביום הראשון דחול-המועד פסח: באה אם החתן לבית הכלה והתנשקה איתה, ופתחה בעורמה, את גנבה: את זוממת לגנוב ממני את בני היקר לי מפז, ובעבור זה אני חורצת משפט עליך לאסור אותך בשלשלאות: ותלך איתה לבית הצורף, ותזמין שיעשה לפי מידת אצבעותיה: שתי טבעות זהב עם פיתוח, ועליהם חקוקים שם הכלה, שתי עגילים של זהב עם יהלומים לענוד באוזניה: וחבילה חרוזי פנינים לקשט את צווארה: ובירכה אותה, שהיא תזכה ביחד עם החתן לחיות: ולתת גם כן מתנות לילדים, שיוולדו להם במזל טוב, בשמחה רבה ושיזכה בפרי עמלם לרכוש בכספם הם דברים וחפצים יקרי ערך ועדיים לרוב ושיהיו לתהילה ולתפארת במשפחה.

ההכנות בבית החתן לפני החתונה

מזמינים את החייט המומחה והולכים בנוכחותו לחנות אריגים, ובוחרים אריגים לבגדי שבת ויום-טוב, וגם לבגדי חול שמתאים לאברך צעיר אחרי החתונה: וכשהקנייה נשלמה: הביא החייט אל ביתו של החתן כל מכונותיו והמגהצים וכל כלי עבודה, כל הפועלים והשוליות, ומסרו לו חדר גדול מיוחד לבית מלאכה וכל ערב אחרי גמירת יום עבודה, שתו לחיים: ולעקאך, וזה מקובל אצל החייטים לדרוש את זה כי זה אות שתופרים בגדי חתונה למזל טוב:

ההכנות בבית הכלה לפני החתונה

בבית הכלה המולה ושאון. גיל ותרועת שמחה. האם מזמינה את גיסותיה ודודותיה המבוגרות ביותר: כאלה שעברו את המחול הזה, ז.א. שכבר הספיקו לסדר חתונות אצל בניהם ואנשים מסוג זה כבר רכשו להם נסיונות בסידורים אלה ולכן איתן כדאי להתייעץ בעניין זה. את טיב הסחורה וכמה מכל מין להכין: שיהיה לכבוד, וביד רחבה לקנות את כל הסבלונות שדרושים לאפריון בתה ולאחר החתונה: ויכינו שני כרים וארבע כריות קטנות: ולכל יחידה תריסר ציפיות שני זוגות סדינים, ושמיכות עם ציפות, שמלת משי לשבת ויום-טוב: שמלת חופה ממשי לבן: וצעיף, ועטרה לחופה: והשמלה רחבה וגדולה ונעליים לבנות במיוחד לחופה: וכן כל בגדים ושמלות לכל ימות השנה לא תחסרנה. והתופרות עם כל עוזרותיה רועשות ומתקטקות (מתקתקות - העורך) על המכונות ושרות שירי אהבה, ושירי אכזבה של אהבה והמבוגרות שרות שירי אליגיה: וכשגומרות העבודה בערוב היום, מכבדים אותן בלגימה קלה, ואכילת לעקאך, ואחרי שבועיים נגמרת העבודה: ואחרי התשלום אז האמא וגם הכלה אומרות להן, התופרת והעוזרות: כולם בלי הבדל של גיל: בלי שום דיחוי, ותישארנה ידידות לתמיד ולעולם ועד.

וכולן מסכימות ומבטיחות לבוא לשמוח: ולברך את חנה'לה עם בחיר ליבה וכולן לוגמות משקה לחיים, ומברכות את חנה'לה שתזכה מידי פעם בפעם לעיתים קרובות לתפור לה שמלות חדשות לפי המודה האחרונה.

המנהג והמודוס של קביעת יום חופה

וכשנגמרו כל ההכנות והסידורים, אזי נפגשו שני המחותנים: מתי ובאיזה יום לקבוע סופית את יום החופה, ולפני קביעת את היום, אמר אבי הכלה כי לדבר זה, עליו להימלך עם אשתו: כי בזה ידיעתה, וקשור בסדר נשים: ואם הכלה לחשה באוזניה של הכלה, והיא עשתה חשבון מטמטי: וספרה ימים תפלים, ואחר כך התחילה לספור לפי אצבעות ידיה: הימים הנקיים אחרי הוסת, כי לפי דיני השולחן ערוך, מותר לסדר חופה וקידושין רק בימים הנקיים:

ויש שהמחותן קובע לבדו את היום, בלי לשאול בעדת נשים, ונכשל בקביעת היום המתאים. וביום החופה קרה מקרה מוזר, והכלה לא בסדר: בדרך כך הכלות, ומובן מאליו שמטעם זה: לא עורכים עבור הזוג את חדר הייחוד: ובזה נעלבים ההורים של החתן: כי הצד השני נחשבים כבטלנים, ולא דאגו כי דבר רציני שכזה יתקיים בכבוד ובזמנו הראוי, וטקס החופה וקידושין יחשבו לפסולין.

ואחרי יומיים: שהכלה כבר בסדר גמור, והיא הולכת בלוויית השושבינות" להיטבל במקווה, אזי נוהגים שהחתן שוב יקדש את הכלה: והוא עונד לה על אצבעה את הטבעת ולוחש ברטט, הרי את מקודשת לי (כבראשונה) במעמד שני עדים: וכל הפרשה הזאת מתנהלת רק בלחישת אוזן ובסודיות גמורה. אבל מקרים כאלה לא (המילה לא מיותרת עפ"י המשך המשפט - העורך) נדירים, וקורים לעיתים רחוקות מאוד.

טקס הטבילה (במקווה)

הטכס הזה הוא דתי ומסורתי, ומראים לכלה את חובותיה לעתיד, והמוסר של דת ישראל בפעם הראשונה, כיצד חובותיה של בת ישראל לשמור על הצניעות ומצווה הקדושה והנשגבה של "טהרת המשפחה" ולכבוד ייחשב לנשים אלה שהן מוזמנות בליווי הכלה לטבילה למקווה: ברוב הדר וצניעות וענוות חן: ולמצווה זו מתכבדות דודות, ואם יש גם סבתא. והולכים עם הכל בערב לבית המרחץ העירוני במקווה של נשים, והבלנית וכל העוזרות של המקווה כבר מחכות לכלה ופמליא שלה, כי כבר נודע להן עוד מבעוד יום, שמוכן להן ערב טוב, כי תבקר כלה לטבילה על ידן.

וכל העוזרות מקבלות את פניהן בתרועות גיל. בראשונה ניגשת בעלת התפקיד הראשון "מקצצת הציפורניים" בעלת מקצוע ותיקה (נעגיל שניידערין) ואחרי זה כשגמרה את סדר הציפורניים של הידיים והרגליים, יורדת הכלה עם השושביניות לעומק המקווה, והמטבלת מצווה עליה לכסות ראשה במטפחת: והיא לוחשת לה ברכת הטבילה: והכלה עונה אחריה מילה במילה, והיא מטבילה אותה שלוש טבילות: ומקפידה על כל תנועת ראשה, שלא יראו אף שערת ראשה מחוץ למקווה: ושתעמוד ביישור גב כדת וכדין כיאה לבת ישראל כשרה: וכשנגמרה הטבילה, ועולים רק במדרגות מעלה, ותכריז המטבלת ועוזרת שלה בקול תרועה ורננה בניגון משונה, כשר: כשר: כשר: (ג. פעמים) כשרה כדת וכדין.

והשושביניות מכבדות את הבלנית ואת מקצצת הציפורניים ואת כל העוזרות בלעקאך ובישניאק (משקה רפה בשביל נשים) שהבלנית החלה בשתיית לחיים ותדבר אליה כדברים האלה. כלה חביבה, הנני רואה בך יופי, ודמותה של אסתר המלכה, ובשמי ובשם כל הנשים הצדקניות הנמצאות איתנו פה במקום הזה, הנני מצווה עליך, שמדי חודש בחודשו, עליך לבקר במקווה החמה והכשרה הזאת וזה חובה קדושה מוטלת על כל בת ישראל.

ובזכות זה תזכי לבנים יראי שמים וחסידים שומרי תורה ומצוות ה'. וע"י פתח הדלת, חיכו נשים עניות, וכל בנות מום, מתושבי ה"הקדש" שנוררות ומבקשות נדבות בקול עצוב: וכשאמה של הכלה הוציאה את הארנק והתחילה לחלק מזומנים, אז כולן פרצו בברכת מזל טוב ושרו פזמון זה!

א

אוף יענער זייט מיהל, פרביי די ראד.

פירט מען די כלה, אין דער גרוסער באד,

אין אז מיר וועלין זיין אוף יענער זייט בריקין.

וועט מען די כלה, אין מקווה צמאל אינטער טיקין.

ב

אין אז מעועט די כלה אינטער טיקין,

לופין אלע ווייבעלאך קיקין

אין ווי מפירט די כלה אכשרע ארוס,

לופט דער חתן פינעם קלוז ארוס.

ג

מיט אפלעשעל וויין מיט אגעפילטין פלאדין,

כדי מזאל אים די כלה כשר אב באדין,

מזאל זי חלילה: אים ניט דער טרענקין

מזאל איר ווי גיהעריג אבשווענקין

מזל טוב! מזל טוב! מזל טוב! מיט אשיינעם חתן

חזרו הביתה, פנתה האמא אליה בדברים אלה, שכל מה שדיברה

הבלנית אליה היא צריכה לזה לשים לב, כי מעתה ואיילך חייבת היא

ללכת למקווה כל חודש: בימים שידוע לך, וכשהגוף נקי, אזי הנשמה טהורה:

וזה מכבד כל בעל. וכשאישה שומרת על טהרת המשפחה, ובניקיון גופה,

אזי עולה ביופייה וחינה בעיני בעלה שבעתיים": ותמצא חן בעיני אלוהים ואדם:

וכל בת ישראל חייבת לרוץ בשמחה, ולמלא רצון בעלה, אזי תשרור האחווה

והשלום בביתכם: וחיי המשפחה תהי שלימה, בכל המובנים.

כל איש ואשתו מאחרי החופה וקידושין, נצמדים, והיו כגוף אחד ונשמה אחת:

 לפי הפתגם העממי מאן לייב אין ולייב זענין איין לייב:

 וכתשמעי בקולי ותשמרי את כל המצוות. יזכה לך ה' בבנים טובים

יראי ה' , ובעלך ידבק בך באהבה, וההורים ישבעו נחת מכם תמיד.

והכלה נרגשת מכל דבר מוסר אלה, ומעיק לה בליבה דבר מסתורי

ומתאוננת בפני אמה, כי לבה פועמת לה בזמן האחרון, ומתבישת להביע

זה בגלוי, שמדי זכרה שמתקרבים הימים להיפרד מן ההורים, ולהתמסר למי שהוא

ולגור עם איש זר, שלא הכירה אותו תמול שלשום. זה מעיק לה על ליבה

כמו זר לרוחה המחשבה הזאת. ותען לה אמה, ומה את חושבת

בתי גם אני עברתי את התקופה הזאת, גם אני בזמנו הצטערתי לזה:

גם אני התביישתי בימים הראשונים בפני אבא, כי זה גורלנו בעתיד.

הוי אמא! מה תדברי מה תספרי דברים מוזרים לגמרי. לא מובן לי בפני מי

היה לך להתבייש, בפני אבא שהתחתנת איתו היה מקום להתבייש? מוזר?

בפני אבא להתבייש!

                                      חגיגת פאר שפיל

השבת שלפני החתונה: מקדימים לשמוח ומתאספים בבית הכלה לחגיגה

צנועה לפני אחידות של המשפחה ומתכבדים במעדנים. והמחותנת מוציאה

ומתפארת עם כל הבגדים והסבלונות, וכל בגדי המשי שהכינו לכבוד

החתונה. ולפי בקשת רוב המוזמנות, מודדת הכלה את כל לבוש חדש שיגידו

לה זה תפור טוב: ומתאים לפי גופה היא.

אחרי זה היא מוציאה את כל המתנות שקיבלה מהחתן שלה

וכולן ומברכים אותה בברכת "תתחדשי" ושתזכה לרכוש בגדים יקרים

כל שנה: חדשים שתוכל לרכוש לה תמיד

בכספי בעלה: ותכשיטים יקרים לרכוש מדי פעם ופעם. וכולן מאחלים לה שתמצא חן בעיני בעלה: ובעיקר אצל החמות תוגדל מזלה וחינה. ונמשך עד הערב, ובערב באות כל החברות, ונוער מגוון לרקוד ולשמוח איתה וגם תזמורת מנגנת כל הערב, ורוקדים עד אור הבוקר. זוהי הקדמה לנשף חתונה: וכולם עושים נסיונות בריקודים שונים, לראות אם יעמדו על הגובה בליל החתונה. ולנשף זה קוראים פאר שפיל לכלה.

שבת קריאה לתורה: לחתן (אוף ריפינס)

השבת האחרונה שלפני החתונה: מרגיש כבר החתן יום גדול בחיין המתחדשים. מזמינים את הקרובים והנכבדים שבחבריו, ללכת איתו ביחד בשבת זו בבוקר, להתפלל בבית כנסת ששם מתפלל החתן ואביו: והשמש הזמין אותו לצד מזרח ליד הרב וכשמגיעים לקריאת התורה, מכריז השמש בקול תרועה וגיל, שקריאה זו מוקדשת לחתן ופמליא שלו: וכיבדו את כל האורחים "בעליה" לתורה: ולכולם החזן עשה קריאת "מי שברך" וכולם תרמו תרומה הגונה לכבודו של החתן. את החתן כיבדו לפי המנהג בעליית מפטיר: והחזן קרא את שמו של החתן בקול רם ובתרועות גיל וקולו הרעשני נשמע בעזרת נשים, וכל המתפללים מריעים אחריו בשירה ובזמרה. והנשים מייד נחפזו מעזרת נשים: וירדו מהר מהמדרגות לבית הכנסת שלמטה של הגברים פנימה: והתקרבו סמוך לבימה, למקום קריאת התורה לכבוד החתן: והחתן קרא את ההפטורה בנעימות, ובחרדת קודש, ואחרי זה קרא את הברכות בקול רם, לפי נוסח המסורתי של הנביאים, ובגמרו מקדש השבת והקריאה ש: להתחיל לרדת מן הבימה עטוף בטליתו למקום מושבו: ע"י הרב ואז כל הנשים שחיכו לו, התחילו לפזר על ראש החתן פרחי נייר צבעוניות מראשו עד כף רגליו, והיה מכוסה עם פרחי הנייר, לקישוטו ולהדרו, כמנהג ואימו וקרובות משפחה, התחילו להמטיר עליו אגוזים, בוטנים, וסוכריות, כמבול לבני הטף, ובית הכנסת נהפכה ונהייתה כמרקחה, כי כל הילדים דרכו אחד על השני כדי לזכות בחטיפה: מה שיותר מכל המעדנים: וכל הילדים השתטחו על הרצפה ובית הכנסת נמלאה אבק: מרוב ההשתוללות של הילדים, וגם הנערים לא פסחו על מציאה זו לחטוף ולשים בכיסים הביתה.

אחרי התפילה הזמינו את כל המתפללים לבית החתן לקידוש: שקראו לזה "קריאת החתן לתורה" בלוויית החזן. והבעל קורא, והשמש, וכולם התכבדו בלגימת יי"ש, ולעקאך, והחזן שר פזמונים וזמירות של שבת של שמחה. והתחילו להופיע הביתה שכנות הרחוב: ובידי כל אחת: סיר מכוסה במפה ובפנים מרקחת "קיגל" ותמלא השמחה ב"קיגלים" ואישה אחת שאלה לאוכלים, אם הקיגל שלה הצליח? וכשענו לה שזה ממש "כצפיחית בדבש" אזי היא אמרה באירוניה, הקוגיל שלי הצליח: כמו ברכת הפטורה מפי החתן: ופשטידות הביאו לרוב מכל מיני מאפה, והמסובים אצל השולחן נהנו מכל אחד לחוד ושאלו של מי הפשטידה המוצלחת הזאת? וטעמו ממנה כמה פעמים: וגמרו הלל ושיבחו את כל אישה בגלל מומחיותה, לכבוד השמחה של החתן, ואם החתן החזירה לכל אישה את סירה הריק, ושיבחה את כל אישה שלא חסה על שמן, ביצים, וסוכר, ושיפרה בזה את הקידוש, והמטירה לכל אחת ברכות, "בשמחת בניכם נכבדכם באהבה רבה".

דוברא נוץ אצל החתן (חתן ואל)

והשמחה ששררה בליל שבת זו בבית הכלה: היה שם נרדף גם בביתו של החתן. גם אצלו התאספו כל בני הנוער: ובילו בשמחה ובריקודים: ואכילה ושתייה נתכבדו כולם. אחר כך הוציא החתן את הדעקטיק שהכינה אימה לכסות בזה את פני הכלה קודם החופה, ובחרה בשתי חברות ושלחה על ידן את המתנה הזאת לכבוד הכלה. ופנו אליה בלשון שכזה, המתנה הזאת שלח לך בחיר ליבך, שתתקשטי בו בכל שבת ומועד: ובזה תהיי קשורה אליו לעולם בלב טהור, וקדוש. ואחרי שהתעייפו מריקודים אצל החתן, שמו פניהם כל הנוער לבית הכלה: ונצמדו יחדיו להתאחד יחד, והכירו אלה מצד החתן לצד הכלה, לגוש אחד: ורקדו ביחד משני הצדדים. אבל החתן בכבודו לא הלך: כי מקובל, שמזמן שעלה לתורה, אסור לו לראות את פני הכלה עד לפני החופה: וכבר לליל זה נעל החתן נעלים של עור חראם ובסוליות שמו סקריפ, ז.א. שריקה שהיה במודה אז שהנעלים ישמיעו קול בהליכה, ובזה תפארתו של החתן אז

סעודה לילדי התלמוד תורה

מפי עוללים ויונקים יסדת עוז

בשבוע שלפני החופה, היו נוהגים לערוך ארוחת צהרים לילדי העניים: שבבית התלמוד תורה. ושני הצדדים מחלקים מעדנים וממתקים לילדים האלה: וגם מחלקים לילדים ארוחת צהרים דשנה, ואחרי זה, המלמד מזמין את כל הילדים לרקוד במעגל ביחד עם המחותנים ומברכים להמחותנים, ושולחים ברכת מזל טוב מצאן קדושים להחתן והכלה, והמלמד קיבל במתנה בקבוק יי"ש ומתנת כסף:

ארוחת העניים (דער ארימער מאלצייט)

אם מחותן אחד בעל בעמיו, שרצה שיתייחסו אליו ברוב דרך ארץ: לא חס על כסף וערך משתה גם לעניי העיר, ואסף את הקבצנים החוזרים על הפתחים, השנוררים הנכים והחלכאים, ותושבי ההקדש כל בעלי מום למיניהם, והושיבו את כולם על יד שולחנות ערוכים, והגישו להם יי"ש לרוב, ומאכלי דגים ובשר, וכל הזמן הכלי-זמר ניגנו להם ניגוני שמחה. וכאשר שתו העניים יתר על המידה וכטוב ליבם ביין, הזמינו אותם לרקוד, כולם ביחד עם המחותנים, בצהלה ואחריהם רקדו העניות, ובנות מום עם המחותנת-טע והשמחה רבה גם לעניים, שלנו, ובגמר הסעודה והריקודים, הכריז המחותן, מכיוון שזכה לשמוח עם העניים בשמחת בנו. אזי נדבתו בארוחת צהריים לא מספקת לו והוא רוצה לתת ולהעניק לעניים גם מתנת כסף, ושיעמדו כולם בשורה לפי הסדר ונתן לכל אחד 10 גרוש ואמר להם, למען יזכרו חתונת הנגיד ר' וכל העניים נפרדו ממנו בלחיצת יד, לאות שביעות רצון וברכוהו ברצון שיזכה לערוך להם ארוחות כאלה בחתונת שאר הילדים ושיזכה באריכות ימים ועושר לרוב ולב טוב לחלק נדבות לעניים, ושאנחנו נחיה ונזכה לאכול ולשתות אצלך, אצל שאר הילדים בחתונתם: ולשמוח.

כרטיסי הזמנה לחתונה

שבוע לפני יום החתונה, אמר ראש המשפחה לבני ביתו, אנחנו מקדישים ערב אחד לעיון בהזמנות. שלא לשכוח חו"ח במחותן עיקרי שלא יתקיימו ברוגז-ים בעיר עלינו: כי מזה לא נסבול כל חיינו: אם נשכח או נפסח על מי שצריך להיות במוזמני החתונה. אזי ישבו כולם וחשבו בכובד ראש לסידור הרשימה בשביל בעלי בתים אגרות, ובשביל הנוער כרטיסים מודפסות בשפה הרוסית.

ואחר כך החליטו בכדי לא לפסוח על שום איש חיובי, להתחיל לרשום שמות בעלי-בתים לפי סדר של הבתים: מקצה העיירה עד קיצה: ולפי רחוב ורחוב: ולפי סדר זה הם יהיו בטוחים ששום תושב העיירה, לא יהיה בין הנפקדים והנשכחים ולפי סדר זה, רשמו כתובת על כל כרטיס הזמנה, והזמינו את השמש העירוני ר' אייזיקיל והסבירו לו, כי השליחות היא קלה מאוד. עליו ללכת רק בית אחר בית למסור את ההזמנות וגם-כן לא לקמץ במילים נרגשות כרוחו הטובה עליו, תמיד. והוא מלל: אני לרשותכם לחזור על הפתחים, ונכנס לכל בית בפזמון זה,

הנכם מוזמנים לחתונת הגביר הנכבד ר' משה וועלוויל

אופין אופריפין דעם חתן, אין אופין דוברא-נוטש

פירין דעם חתן אין שיל, אין די כלה אין מיל

צים באלייגין אין צים באדעקין

אין אינטר האלטין די פיר שטעקין

וחילק את כרטיסי ההזמנה

וכשהמוזמן קיבל את ההזמנה בצירוף הפזמון החידודי הזה, פנה לאשתו כי ביום זה שחלה החופה, לא לבשל צהרים, כי לא יפה להופיע לסעודת-החופה: כשאדם שבע עם בטן מלאה. ומה ההגיון להיות רעב אותו ערב וליהנות מהסעודה הדשנה שהוכן בשביל הקהל.

יום החופה בבית הכלה

בית הכלה הומה מאנשים ביום החופה. מאשמורת הבוקר, משכימות דודות, ובאות בלוויית הרבצין: שבמשך החודש למדה עם הכלה: הלכות נשים, ודינים, וצניעות. ובבוקר זה בחנה את הכלה, במעמד הדודות והשכנות. והכלה קראה בקול גדול את הברכה: להפריש חלה: הדלקת הנר בליל שישי: והלכות נידוי של נשים. ואחרי שלוש המצוות העיקריות, שבהם נבחנת כל בת ישראל לפני החופה. ועוד תחינה שכל אישה נוהגת להתפלל במוצאי שבת קודש, לפני הדלקת האור: גאט פין אברהם, פין יצחק, אין יעקב: ואחרי הבחינה כולן מתכבדות לאכול דייסא בדבש: רק הכלה לא טעמה מזה, יש דין שביום החופה אסורה הכלה באכילה: והיא צמה כל היום. וכולן נפרדות בברכות אלה... במתיקות הדייסא בדבש: ככה יהיו מתוקים חייך עם בעלך עד עולם:

תפילת על חטא של הכלה לפני החופה

לפנות ערב באה שוב הרעבעצין לבושה בגדי חג, והזמינה את הכלה לחדר

וציוותה עליה לכסות את שערות ראשה במטפחת, ופתחה קורבן-מנחה סידור

והתפללה איתה, תחינה של כותל-מערבי, ושל רחל אימנו ותחינה על חורבן בית המקדש

ואחרי  זה הרעבצין מלמלה בשפתותיה תפילה חרישית וגמרה באנחה, ואמרה!

כלה חביבה! ביום קדוש זה: יום דינך לפני אבינו שבשמים מתקרב:

היום ליבך שבור, ועיניך זולגות דמעות: ומצפות שהשכונה תשיר את קדושתה

תחת החופה. שפכי דמעות, לפני ריבון העולמים שיסלח לך על כל חטאותיך מימי נעוריך:

שפכי דמעות! לפני אבינו שבשמים שירחם עליך שתצליחי עם בן זוגך בדרך הטובה

שאתם תלכו בה לכבוד ולתפארת: שפכי דמעות ובקשי רחמים: שתזכי בשלום

ובחיים כשרים, לתורה, ולתפילה, יראי אלוהים וישרים לבני-אדם:

בקשי רחמים! שהשולחן שלך לא ישמש מקום אוכל במטבח, כי אם ביחד עם בעלך

כי עתה פתוחים שערי שמים לתפילתך: ועת רצון מאת הבורא קודם החופה,

ועתה תתפללי אחרי מילה במילה תפילת על חטא: ומכה בליבה אחרי כל פסוק

על חטא בבכי מר. וכשנגמרה התפילה יצאה הכלה מן החדר המיוחד,

פניה רטובות מרוב דמעות. ואמה, והדודות, ברכו אותה, יהי רצון שכל דמעותיה

ותחנוונותיה יגיעו לנאד הדמעות של כיסא הכבוד, בזמן פתיחת שערי שמים. היום

ואסור לעזוב את הכלה לבדה, בלי שמירה עד אחרי החופה, מפחד עין-בישא.

מנהג להזמין את המתים

החתן או הכלה ר"ל יתומים מאב או מאם, היו מזמינים בעוד בוקר

את הרבצין, והיו משתטחים על קברי המת בבית הקברות.

והרבצין לחשה כמה תחינות, והזמינה בשם החתן, או הכלה, אותם

שיבקשו רחמים שהשידוך יעלה יפה, ושיצאו הערב מקברם. ומוזמנים הם

לעמוד "ד" אמות על יד החופה, ותשמחו ביחד עם בניכם החיים

ועם גמר הקידושין תשובו למנוחתכם לבית העלמין, ולנוח בגן-עדן, בשלום.

בישול הדגים (לסעודת החופה)

יום לפני החופה, הוזמן הביתה להוריה של הכלה ר' יצחק-יעקב הסבל, אבל קראו לו בימי חתונה, יצחק-יעקב דער סארווער, שהצטיין במקצוע זה, שזה שימש גם טבח וגם מלצר זריז יחד. והופיע כעלות השחר, והתחיל כמו מהנדס לבדוק את רוחב הרחוב, אורכו ורוחבו, ואם לא יפריע לתנועת העגלות, ואיפה הקרקע לא מאובנת: והתחיל לחפור בור לא ביותר עמוק ועגלגל. ולמחרת כאור היום, הוא שם לתוך הבור תנור של ברזל: וישם לתוכו כיור נחושת גדול מאוד, והביא למקום עצים, והסיק את התנור, והכניס לתוך הכיור דגים גדולים לרוב, אשר הכינו בעוד מועד לסעודת החופה. והדגים דגי לוויתן ממש: וכל הרחוב מלא עשן מבעוד בוקר. מרוב העצים הבוערים סביב הבור, ועל ידי הפרסום המחניק הזה, נודע לכל גרי הרחוב הזה, שקיימת חתונה ברחוב הזה, וכי בליל זה כבר ידד שנתם מעיניהם. וכל ילדי הרחוב הזה, באותו יום ויתרו על לימודיהם בחדר, ועל הרבי: והם שמו מושבם סביב המדורה: והתנדבו לעזור לר' יצחק יעקב: כגון בבישול הדגים: להוסיף עצים אל המדורה. וכל ילד חטף את המצקת הגדולה כדי לזכות ולבחוש בה את הדגים בתוך הכיור, ור' יצחק יעקב הירשה לעזרתו רק לנערים יותר גדולים ואת הקטנים גירש. וזה האריך עד חצות היום, וגם לפתן בישל באותו הבור. ויותר מאכלים בישלה טבחית במטבח של הורי הכלה, כגון לעקאך ועוגות, וחלות קלועות, ובשר ודגים כיד המלך הכינו לסעודת החופה, כיד המלך:

תפילת מנחה של החתן לפני החופה

החתן התפלל מנחה במעמד הרבי שלו, והרבי הטיף לו מוסר, שישוב בתשובה שלימה לפני הבורא ושיתחרט על כל חטאות נעוריו: כי מהיום, יחשב ליהודי שלם, וכל עוונותיו מעתה יחשבו עליו, לחשבונו הוא. ושיזכה להתקבל בבית מדרש כמתפלל חשוב, והתפלל תפילת שמונה-עשרה בצירוף על-חטא של יום-הכיפורים, והירבו להסביר לו את הפתגם, מה שאומרים בן 18 אין 13, ז.א. בן שלוש עשרה למצוות, ובן שמונה עשרה לחופה, ומי שמקיים את המוטל עליו: את כל המצוות שחייב לקיימן, לפי גילו, ולפי שנותיו, הרי זה משובח, וחובו ועליו לעמוד עתה בלב שבור, לפני בוראו, כי עתה עת רצון ושערי שמים ושערי דמעות פתוחים זה עתה לפניו בשמים כמו ביום כיפור, ביום צום. כמו אז, כן עתה יתברר דינו לשבט או לחסד ובוודאי תפילתו ותחנוניו, יתקבל כעולה וכקורבן:

תפקידו של ר' נחום הסבל, בבית החתונה

כשבאו הכלי-זמרים: וכולם צעדו עם כליהם דרך הרחוב, אז נהרו אחריהם כל פרחחי העיירה, ועיקר פרחחי הרחוב הזה ואלה הרגישו את עצמם מיוחסים גדולים, וכי הם דרי הרחוב: ודרשו זכות להיכנס פנימה. ובכדי שלא ימלא הבית סתם עם אורחים מסוג זה בלתי מוזמנים, היו שוכרים למטרה זו, שומר ע"י פתח הדלת איש יהודי שלפי מקצועו היה סבל: כי איש כזה מוכשר לגדף, וגם להוציא בחוזקה ובכוח מן הבית את מי שהתפלח פנימה: וגם לא מנע ידו בסטירת לחי לפי הצורך.

ור' נחום הסבל התעסק במקצוע זה כל ימיו, והיה נחשב מן הסוג של החשובים והחסיד שבסבלים. באותו יום של חתונה, מרח את מגפיו בעטרן וריח העטרן היה קצת סרוח ומורגש בכל הבית, וחבש את הכובע של שבת וגם סרק את זקנו, שלא יכירו בו שהוא סבל משאות מן השוק ומראהו פניו כמחותן ממש. והייתה לו עבודה קשה ומפרכת, כי כל השובבים והפרחחים שמו עין וארבו בעורמה להיכנס פנימה. ור' נחום זה, אזר כל כוחותיו וסגר עליהם את הכניסה, ולא נתן להם רשות להתפרץ פנימה להצטופף, בבית החתונה: ומצד השני עמדו בסקרנות, נערות מבוגרות חסרות בושה, ממעמד מחוסרי תרבות ורובם מבני דלת העם, וזממו באיזה תחבולה להתפלח פנימה: במטרה לשמוע את מנגינות הכלי-זמר, וגם לראות את המחולות החדישות: שהבנות רוקדות, בשמלותיהן הנהדרות, בשילוב זרוע עם בחורים יפים בעלי קומה. והבחורים השתוקקו חוץ מזה גם לפלח חלה או נתח דג לזלילה, כי כבר זמן רב שלא טעמו מהמטעמים האלה: שסיסמתם של אלה היה, מי שלא יגיע לטעום: ממנה שכזאת, שמרהיבה עיניים פקחות, הרי זה שוטה, בור, וגס-רוח. וכל אחד מהחבורה הזאת התאמץ לא להכתים את שמו הטוב בחברה השובבה, וכשאחד מהחבריא הזאת הצליח להיכנס פנימה, לא רדף אחריו ר' נחום, כי הוא כבר ידע אם יפקיר לרגע את פתח הדלת, אזי כולם יתפרצו פנימה, ולא יהיה בכוחו להשתלט, ולהחזיר את הסדר על כנו. וכשהצליחו כמה בנות להתפלח ולהיכנס פנימה: עליהן לא הסכים ר' נחום לוותר: ורץ אחריהן פנימה, והוציא אותן בכוח, ואחז בשערות ראשיהן ובגידופים פנה אליהן ובצעקות גערה, הסתלקו מכאן! בנות הסמטא השפלה: ציפורי לילה: יצאניות רחוב, הלא תבושו לעמוד כאן, כמו חתולים בליל אפל כזה שפלות שבשפלות! אבל הבנות לא נעלבו מרוב גידופיו, והמשיכו לפי תוכנית שלהן להתגנב פנימה.

ואחת מהן ניסתה את מזלה בעורמה, שיתן לה להיכנס פנימה, וכי היא מוזמנה קרובה מצד הכלה. וישם מבט-עין בראשה: ויאמר אליה בלעג: אם את מוזמנה להנה לחתונה, עליך היה קודם לרחוץ את ראשך ולקלוע את צמותיך, ואיפה שמלתך שלבשת שמלת השבת? בשערותיך הפרועות: יש לך קלסתר פנים, לא פחות ולא יותר, כי אם פרוצה שפלה ולא מחותנת-טע. בחתונת נגידים וחשובים כמשלנו פה, סמרטוטית ענייה! אבל אחרי החופה, כשכולם היו על יד בית-הכנסת והבית היה ריק מאדם: אז כולם נכנסו הביתה וניצבו ע"י מקום מושב הכלי-זמר.

מס חתנים

במקרה שהחתן היה מעיר הסמוכה, ודבר החתונה נפוץ בעיירה של הכלה: שביום זה תתקיים חתונה, בביתו של פלוני. אז באותו יום התארגנו כל הסבלים וחיכו ליום-טוב עבורם. ויעמדו מאחורי העיר במבוא על יד הגשר הגדול, וכשראו שהשיירה של החתן וכל הפמליא שלו מתקרבת העירה, אזי מתחו חבל ארוך ועבה, בין שני צידי הגשר, וישימו מחסום מאין אפשרות להם לנסוע בפנים העיירה. ויהי כשהתקרבו העגלות עם הסוסים וכשראו מרחוק את מחסום החבל: אזי המחותנים הבינו מה שמתהווה כאן "מכשול יש!" ופתח ראש הסבלים וצעק: לעמוד! ולא להמשיך הלאה, כי מחסום כאן, ועצור בעיר שלנו: מקובל לשלם מס כניסת החתן העירה, לא הפקר כאן. והחתן שאל: וכמה עולה המס המקובל הזה? לאיזה מוסד של צדקה נמסר סכום הכסף הזה: ויאמר לו ראש הסבלים, שזה יעלה להם לא פחות ולא יותר בתשלום מעשרים וחמש רוביל.

החתן: אין אנחנו עשרים שהטלתם עלינו תשלום רב שכזה

ראש הסבלים! תגיד, וכמה סכום הנדוניא שאתה לוקח מבת עירנו ששלשלת לכיסך

ואיזה מוסד מטפל הקרן הזה, זה לקרן הכי טוב ומועיל: זהו קרן הגרון. וכל היהודים שמתעסקים בזו כאן נתחייבו בשתייה: והשתייה כדת. אזי המחותן עמד איתו במשא ומתן: והתווכחו על המקח: ורבו כמו התגרנים וראש הסבלים לא הוזיל את המחיר, בטענה כי הם כעשרה איש במקום, והזמן עולה להם בכסף. וכמובן המחותן מוכרח היה לשלם כפי דרישתו ורצונו של הסבל. וכששולם הכסף אזי הם התירו את החבל מעל הגשר: והדרך לרווחה נפתחה לפניהם, ויבואו בשלום לאכסניה שקבעו לכבוד החתן. וכל הפמליא שבאו בלווייתו לחתונה לנוח.

קבלת פני החתן

ועוד מנהג היה קיים. והיה מקרה שבאו עד שערי העיר החתן וכל הפמליא שלו בהקדם, ולא באו לחסום להם את דרך הכניסה העירה, ויחשיבו לזה לפחיתות כבוד: להופיע העירה בלי שום טקס כזה. ויעמדו מאחורי העיר לחכות, וכשלא הופיעו לפגשם, אזי שלחו את העגלון ברכיבה על סוס אחד העירה, ונתנו לידו כתובת של בית אבי הכלה בהודעה, שהחתן והפמליא כבר נמצאים במבוא העיר ומחכים לקבלת פנים. וימהר אבי הכלה, וישלח לקראתם שלושה כלי זמרים, שיקבילו את פני החתן העירה בכינור, בתוף, ובמצלתיים, וככה ניגנו הכלי-זמרים, עד שהגיעו לאכסניה שלהם בלווייתם.

וכל השיירה של החתן באו לאכסניה מתרחצים ומתלבשים, וכמה שהמכירים באים לקבל את פני החתן ומכבדים את האורחים בשתייה קלה ובלעקאך.

ריקוד ראשון עם הכלה

בפינה המזרחית של האולם החתונה, מעמידים כורסא עטופה בד לבן מקושטה פרחים ועץ אשוח מסביב, והכלה יושבת בה ועטרה בראשה, בשמלת משי לבנה ומבהיקה בזוהרה. והנה הבנות התחילו להתווכח למי מהן הזכות להתחיל את המחול הראשון עם כבוד-הכלה, ולא יכלו להשלים ביניהן עד שנתנו את חופש הבחירה לכלה, והיא קמה לבדה מן הכורסא והציצה מכל עבר, וניגשה לאחת החברות והתנשקה איתה בחיבה וחיבקה אותה, והכלי זמרים פתחו בנגינה. והן התחילו לרקוד בראשונה, ואחר כך הכלה רקדה עם כל חבריה לפי התור: וכשהתעייפה אז רקדו הבנות ביחד שתיים שתיים. ובחורים לא הופיעו אצל הכלה עד אחרי החופה, כי עד החופה היה אסור שירקדו בחורים עם בחורות יחדיו.

נגינות הדבראנוץ (לילה טוב)

הבדחן התיידד עם כל המוזמנים, וסקר מפי אחד מהם בשאלו ממנו למצבו של כל אחד ואחד, לפי מעמדו בעירו, ואיך עסקיו ורב עושרו בכסף, בכדי לדעת איך וכיצד לברך כל איש ואיש, ובכמה יסתפק במתנת ידו בתשלום של פלוני בזמן ברכת כבוד, ונגינת הוויוואט לכבודו. והיה מכריז לכל אחד לחוד בלשון מרומם ובנגינה

"אגיט יאר זאלקימען אופין גביר, ר' חיים נחום דעם חתנס אפעטער וואס ער איז יא דא אוף דער חתונה"

כלי זמר שפילט אפרייליכס!

והלז יושב ומתנפח: וכשגמרו הכלי זמר את הניגון לכבודו, וזה פתח את הארנק והוציא ברחבה מתנת יד, ותחב ליד הבדחן ביד סגורה שלא יראו את הסכום: והבדחן ברך את כל אחד, ואחד לפי ישיבתם של המוזמנים בשורה ולא דגל (דילג - יעל) על אף אחד מהם: ובתוך קריאתו לשני: בירך בהלל את הראשון בנוסח זה ובחונף

 "אגיט יאר זאל קימען אופין גרוסען נגיד וואס האט גישיינקט 10 קערבליך".

הוא הלל את הראשון בדברי חניפה, בכדי שהשני יתבייש ולא יגרע מן המחיר הזה אבל אפשר להבין שהם נתנו רבע מהסכום שהבדחן הגזים בדיבורו, בכוונה. וכשגמרו לנגן את הדוברא-נוטשים לכל אחד ואחד, ולא דילג על אחד מהם בלי, והופיע השמש ר' יוסף-חיים, ויאמר להקהל שהגיעה שעה "לקבלת פנים" של החתן וקמו כל המוזמנים הגברים ונהרו לבית החתן לטקס "קבלת פנים".

ואלה היו חברי להקת הכלי-זמר בקוריץ

"כלי קודש"

ללהקת הכלי-זמר הייתה שפה מיוחדת. כל מילה הייתה הפכפנית (הפכפכנית – העורך): ולהם כבר שגורה הייתה ונודעת השפה. והיו והתלוצצו ביניהם, והרבו דברי לעג על חשבון הבנות הגנדרניות, ועל כל מחותן שהתנפח בעזות מצח מכולם הם לעגו בלשון כלי-זמר ובלעג חוצפני, לקהל המחותנים.

קבלת פנים

וכל הקהל התכנסו לבית החתן: והכלי-זמר תפסו את מקומם. והבדחן עמד על כיסא, ויפתח את פיו בשירה בלוויית הכלי-זמר ומלווה בשרביט.

ויולד יעקב שנים עשר בנים

וישב על כיסאו בהדרת פנים,

אוף איין שטיל טי איך זיצין

צוועף שבטים טי איך שיצין

קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה

קול חכמים ונבונים ונדיבים רמי מעלה

קול נגידים חסידים מחותנים אלע:

לשמח חתן וכלה, פאיז אמצווה מאכין זיי פרייליך

שמחתי באומרים לי בית ה' נלך

וחז"ל אמרו חתן דומה למלך

הכלי-זמר ניגנו לכבוד החתן הדומה למלך, והם ניגנו אפרייליכס: וגם כאן אצל החתן התנהג הבדחן כמו בבית הכלה.

הוא שוב בפקחות הכיר את כל המוזמנים ובירך את כל אחד מהם כדרכו: והכליזמרים ניגנו לכבוד כל אחד ואחד, וכשנזדמן להם איש רב-הכרס עשיר, זהו אות, שהוא עשיר-העיר. אזי בשבילו הבדחן הכריז בתרועת גיל, במילים אלה לכבוד הגביר המפורסם והנדיב, כלי זמר, לנגן באופן מיוחד, גדולה לעשיר. ונפתלי לבדו ניגן בכינורו לכבוד הגביר מנגינת "כל-נדרי" וכולם הקשיבו ברטט ובכבוד ובקנאה: איך שמכבדים עשירים. ויש שבחתונה רוב המוזמנים לא מפזרים רוב כסף, כי אם נוהגים בקמצנות יתירה. ומחתונה כזאת הכליזמרים רחוקים מרווחים הגונים. אזי מתחילות מריבות בין הכלי-זמר והמוזמנים. והכלי-זמרים נוהגים איתם בשחצנות. אז הם השתמשו בעוקץ זה הדבר הזה קרה לא בקוריץ כי אם בעיר טוצין בבקרו שםבחתונה: הם פיזרו בתוך החדר קופסת טבק של ריח אף נודף, וכל הקהל התחיל, בעיטוש אפטשי: אפטשי: מריח הסרוח של הטבק המחניק הזה והבדחן עונה אחרי כל "אפטשי" לבריאות, לחיים, לאריכות ימים: ועוד פעם, וחוזר חלילה.

הריקודים לא היו חופשיים, חבורה רקדנים או רקדניות שאלו מנפתלי הכנר כמה מחירו של ריקוד זה שחשקו לרקוד ואז אחד פעיל, מהחברה אסף חלקו של כל אחד ואחד סכום כסף ואסף כחמישים גרוש מחיר הריקוד ושילם לנפתלי והריקוד התחיל. ומובן שכל בחור שילם עבור הבחורה בת לווייתו שהסכימה לרקוד עם אותו בחור.

ובזמן הזה היו כבר מרשים לרקוד בחורים עם בחורות. וריקודים, בני שמונה איש רוקדים בצוותא, אבל משתתפים רק הנוער. וכל אחד משלם חלקו לכליזמרים שכרם: והגברים יושבים כמכובדים סביב השולחן ומיטיבים את ליבם בכל מיני משקאות ומעדנים, ומכירים ביניהם מצדדי החתן עם מצדדי הכלה. ובזמן השתייה מתחיל ויכוח חריף בין שני המחותנים, על שאלתו של הרב, אם התנאים נתקיימו במלואן, כמו שהתנו ביניהם. ויאמר אבי החתן בטון של רוגזה, כי בעצם לא קיים הצד השני את התחייבותו העיקרית, וכי דמי הנדוניא טרם סולקו כלל וכפשע (וכפסע – העורך) בינינו לשעת החופה, ואני עוד רחוק מלצעוד בצעד זה. ואבי הכלה התחיל באמתלאות שונות, שעמל למכור את ביתו, בכדי לסלק את הנדוניא, אך הקונה מייד התחרט, וקונה שני שנזדמן אחרי משא-ומתן ממושך הסכים לשלם: לא במזומנים כי אם בשטרות. ואם כבוד המחותן יסכים לסילוקה של הנדוניא בשטרות אזי יוכל תיכף ומייד לסלק ככתוב בתנאים את הסכום הנקוב, אך בשטרות נייר: ואבי החתן התפרץ בכעס, ודפק על השולחן: כי כל הסיפורים רק הבל וריק ובדרכים של רמאות ועורמה לא ישוכנע: והמילה האחרונה היא: שבנו של החתן לא יזוז ממקומו ללכת לחופה, עד שלא יסולק כל הסכום המותנה ביניהם בפירוש, כי בנו צריך וזקוק לסלול לו דרך בחיים, ויפנה להרב, כבוד הרב יואיל לשים עין על בני, בלי עין-הרע בחור כארז זה, ימכור את עצמו בסכום ריש רוביל רק, ודבר כזה: היה לא תהיה, ובני זה לא יהיה חלקו בין החתנים המרומים הטפשים. ובראות אבי הכלה, כי לא יועילו לו כל תחבולותיו, וכי הצד השני כסלע איתן עומד, ויטכס עצה עם גיסו, ועם אחיו, והם נתנו לו את שאר הכסף ויאמר, אצטרך להשביע את עצמי בחובות עצומים. ויסלק את יתר הנדוניא במעמד הרב לויתן. והרב שאל: ומי ישא בהוצאות של "ר'ח'ש'" תשלומים ל"רב... חזן... שמש..." ר"ת. וגם בזה קמה מריבה, כי אבי החתן אמר, כי צד החתן: ומנהג בעירו קיים שלא לשאת בשום הוצאות, וכל ההוצאות הכרוכות בחתונה נופלות על שכם אבי הכלה. אבל גם אבי הכלה, טען לטובתו הוא, והרב התחשב איתו ופסק, לחצאין, וכל המחותנים כבר חיכו לחופה בקוצר רוח.

ובתוך החיכוכים האלה, באו חברותיה של הכלה, וסיפרו כי היא הכלה מרגישה חולשה, וחיוורת מאוד מרוב טרדות וגלגולי היום: וקשה עליה לצום יום כזה, מרוב ריקודים ואי נעימות, וכל היום לא בא אוכל לפיה.

קבלת קניין

הרב בדק בקפדנות את הכתוב ב"כתובה" והכניס את החתן והכלה לחדר מיוחד והזמין שני אנשים נכבדים, אחד מצד החתן ואחד מצד הכלה, והזהיר בם וסיפר להם בעל פה שכל מה שהותנה ושהתחייבו ב"תנאים" נתמלאו כדבעי והם מעידים בזה שכל הפרשה הזאת היא בידיעתם הנכונה והרב הוציא מהקפוטה שלו מטפחת אדומה גדולה ומסר לשמש והשמש מסר לחתן להחזיק בה כמה רגעים, ומייד נטל זה ממנו ומסרה לידי הכלה והיא החזיקה כמה רגעים לאות "קבלת קניין".

ביקשו מהמחותנים, שיזדרזו עם החופה. ויאמר הרב, כי דבר שכזה לא יתכן

בזריזות, כי עוד לא השתוו עם הכלי-זמר במחיר הובלת אל החופה לבי"הכנסת

וירשה הרב לכלה לטעום מנה לעקאך עם כוסית יין להחיות את נפשה,

וכל חטאה בזה הוא נוטל על עצמו. ותשמע הכלה בקול הרב, ונכנסה לחדר

אחד וסעדה את ליבה. ובאותו זמן כבר רב אבי הכלה עם הכלי-זמר הראשי

בעד נגינתם לחופה, בדרשם מחיר מופרז, וזה איים כי יסדרו את החופה

זולת הכלי-זמר. אבל בסוף הגיעו למקח השווה והשלימו. (אבגימאכט)

אבי הכלה איים שילכו לחופה בלי הרעש של התוף והמצלתיים, כשאין כסף אין בושה.

ויכריז השמש, זמן להושיב את החתן

הושיבו את החתן על כיסא באמצע החדר: ולמולו ניצב הבדחן בלוויית נפתלי הכנר. ופתח הבדחן בקול חרישי ועצוב בדרך ארץ,

והחתן הוציא מטפחת ומוחה דמעה, מבכי

הבדחן שר

טוב מעט בכוונה, והרבה שלא בכוונה:

דער בדחן האט גיבראכט דעם חתן אמתנה:

הקשיבו והאזינו אלי מרנן ורבותי:

בהלל ובהודיה ודובבו פי ושפתותי:

אביע לכם דברים ששם אל בעשתונותי

(זה הפזמון ישיר לחתן שהוא יתום מאביו)

תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם,

צי דייר ליבער חתן וועל איך ריידין

וויא דיין פאטער גיפינט יעצט אין גן-עדן

      אוי וויי: די קרון פין דיין קרופ איז פין דיר די גענימען

       ווי דיין ליבער פאטער האט ניט זוכה גיווען דיר, צי דיר חופה פורין

      אין פר וואס, פרעבט מען גאט קיין קשיא

      ככתוב, ישימך את הים כאפרים וכמנשה!

או, או, ליבער חתן, אמלאך איז די דיין פאטערס קבר אראב גיקומט

אין האט אים ארוס גיריפין מיט שאלין אין ברימען

האט דיין פאטער ארוס, גילאזט אביטער געוויין

ניט וויסענדיג אוף וועלכין וועג דארף ער ציגיין

האט אים דאר מלאך גיזאגט – נעם דיין גיביין

ווייל פין דיינע עבירות, ביסטי שון ליינג ריין

נאר היינט דרפסטי בא דיין זינס חופה שטיין

מייד הושיבו את הכלה באמצע החדר ושתי חברותיה גומרות לקלוע את צמותיה. והופיע הבדחן ויעמוד על כיסא ושר בלוויית הכינור בקול עצוב.

עדים השמים והחורף העמוקים כתהום

ר' הרישי

      שקודם החופה חייבת אם להתפלל על בתה לפני המקום

עדים השמים והארץ: וואס זיי האבן ניט קיין גרינט,

אין קודם החופה, דארץ אמיטער תפלה טין פר איר קינד,

אין בעטין, אוי ריבונו של עוילם, זאלסט איר מוחל זיין אירע זינד,

      פזאל דיר אוף קינד ניט פר-דריסין,

      שערי רחמים, זאלסטי פאר מיין קינד אופ-שליסין,

      ווייל גאט ברוך הוא, איז א, העכשער, אהאר,

      ער קאן מאכין פינעם גרעסטין חכם, אנאר

      אנטקעאן גאט הויז ניט פראנען קיין חכם,

      אזו וואל איז צי דעם מענטשין וואס גייט אין זיינע צרכים,

והכינור מלווה בנגינת עצב וחרישית,

והכלה בוכה בקול חרישי.

ועוד נוסח של חרוזי הבדחן לכלה:

נו:! וויין צשע כלה-ניו וויין

אז אין דער הייליגער שעה זאל דיין מזל זיין שיין

אז דיין מאן, זאל ליבין נאר דיר אליין

אלמעדום זאל ער נאר מיט דיר מיט גיין

איידיל דיין נשמה כשר אין ריין:

און דער הייליגער שעה שעת רצון ורחמים

אינטער דער חופה, מיט דיין ליבין חתן שטיין

ווין כלהניו! פין דיינע אוגין זאל גיסין טרערין,

וויין און ביט גאט! די שעה פאר דער חופה,

צאוסט פין קיין צער ניט וויסין אין ניט הערין,

ניט וויסין פין קיין שלעכטס: אין פין קיין בייזער קליפה:

צי דיין חתונה היינט --- ווינען דיר דיינע חברטעס אין גיטע פריינד

גיצינד און היממלישען גליק --- אלעבעדיגין און אפרויליכין בליך:

דיר זאל שטענדיג דיין וועג בעגלייטין: ראזעס און בלומען קווייטין

אחתן האסטי גיקריגין אזא מזל אוף אינז אלע:

וויא דיר קימט שיינע און ערליכע כלה

זיין ליבע זאל זיין איבער גיגיבין צי דיר אליין,

ווייל די ביסט ארענטליק, פרים, און פיל מיט חן

באלד וועט דיר דך חתן באדעקין טייערע כלה

מיט דער רעכטער פיס זאלסטי גיין אליין,

און אגיטער און אמזל דיגער שעה, ווינשען מיר דיר אלע

אין יעצט וועלין מיר מיט דיר צי דער חופה גיין

והכלה בכתה בקול בדמעות חמות אחרי כל מילה היוצא מפי הבדחן וכמה נשים שנכמרו רחמיהן על הכלה לשמע בכייתה הבלתי נעצרת ובלי הרף התחננו מלפני הבדחן, שיפסיק משיריו וחרוזיו המעצבים עם הכלה ומביאים אותה לבכייה ובדמעות חמות.

והיו אחדות שהתנגדו לבלבול ראשו של הבדחן, באמרן: שהבדחן קולע למטרה, ופיו מפיק מרגליות. ובעניין זה שהכלה מוזילה דמעות רותחות גם זה לטובתה, כי עתה פתוחים שערי שמים ושערי דמעות מלפני הכלה, ואולי יתקבלו דמעותיה ותחנוניה, בכוס הדמעות שלפני אבינו שבשמים, ותיכתב בשעה זו לחיים טובים, והזווג עם בעלה יעלה יפה ויצליחו בשותפות בחייהם.

ויכריז השמש פתאום, כלי זמר, פנו דרך, החתן בא,

והולכים כל המוזמנים לפניהם צועד החתן, והשמש מכריז

ברוב עם הדרת מלך

כלי-זמרים ובעיקר המתופף פעלו בקצב ובמהירות צים, צים, צים, צים, צים, צים...

שמש הכריז! נשים צדקניות הבו גודל לחתן (ווייבער בענטשט דעם חתן)

הנשים פורצות בקול, יברכהו ה' (גאט זאל אים בענטשין)

והחתן וכל הנלווים אליו צועדים אחריו, ומתקרבים למקום מושבה של הכלה,, ומישהו מכניס ? לתוך ידיו את מטפחת (הדעקטיך), וכמה בחורות ממטירות על כל פני החתן, כמבול פרחי נייר צבעוניות הנקרא (אופין) ובידיים רועדות הרים את המטפחת, ומכסה בזה את ראשה של הכלה, והחברות מזדרזות ומסדרות את המטפחת בראשה כראוי ומכסים את ראשה בצעיף להתכונן בדרכה לחופה.

בזריזות ובחיפזון מוציאים משם את החתן לחדר פנוי, ונוטלים ממנו כל כלי כסף וזהב ותכשיטים שטרות כסף שבהם אסור ללכת לחופה, והשמש הלביש את החתן בקיטיל גדול ורחב

ועליו לבש מעיל, והבדחן הכריז בקול רם, קיטיל, ר"ת: קדוש יהיה טרם ילך לחופה והשמש קורא, מי מהם שנקבעו לכבוד בשושבינין, אלי להתקרב.

כבוד השושבינין, שלובי זרוע עם החתן, ובואו, בצעדים אחרי: ונתנו לשושבינין נרות של שעווה גדולים, ולרוב המוזמנים חילקו נרות קטנים והדליקו אותם וכולם עומדים זקופים ומוכנים לצעוד לבית הכנסת הגדול לחופה.

וכשהם מתכוננים לצעוד, השושבינין עם נרות ביד והחתן באמצע ונעמדו ע"י פתח הדלת. ויתייצב הבדחן מול פני החתן, בשירה רליגיוזית בלוויית הכנר הראשי

אל אמונה, או, או, או, או, אל אמונה, אל אמונה בערכך דין!

תמצה עומק הדין! ומי לא יזכה לפניך.

לא יזכה לפניך בדין! קדוש, קדוש יהיה טרם ילך לחופה,

כלי זמרים מלווים אחריו בניגון (בניגון של ווען, ווען, ווען, זינגט אחלוץ)

רומסטירירי, רומסטירירי, רומסטירירי רום, (וחוזר חלילה פעמים רבות)

השמש מקבל מאת החתן את טבעת הקידושין שהכין, ומכריז בקול רם

מנהג מסורתי: שושבינין יכולים רק להיות: איש ואשתו: וגם לא חשוכי ילדים, מקפידים שהללו יהיו אנשים נכבדים וישרים, כי כגורלם של השושבינים כן גורלם

ועתידם בחייהם תלוי בזוג החדש, וטוב שיהיו אנשים עשירים, שהם יכולים להעניק דמי

וישניאק ביד רחבה, כפי הכבוד שכיבדו, אותם בתואר שושבינין

ואז מתחיל רעש והמולה: כולם צועדים לחופה, בראש צועד התוף ומכה במצלתיים וכל

השאר נדחקים סמוך על ידו בקנאה.

יום החופה התפרסם בעיר בכל שכבות העם, בייחוד בין שכבות העמלים, בייחוד

רבה השמחה בחברה "חיטים" חובבי נגינה, וכל התופרות ועוזרות בית כולם סיימו את עבודתם, באותו ערב במוקדם, ולא איחרו את שעת החופה המדויקת, וכל עוזרי המסחר והחנויות, גם הם פרקו עול באותו ערב, והעיר צהלה ושמחה,

וכל בחור צעד בלוויית אהובתו שלובי זרוע בחופש גמור, כי בערב שכזה הם שילבו ידיים בטיול השמח הזה. כי בערב זה אין עין פוקחת עליהם וגם זוגות צעירים השתתפו בתהלוכת החופה, והצפיפות גדלה עד מאוד וכולם צעדו צעדים איטיים לקול נגינת התזמורת, הלוך וחזרה עד בית הכלה והילדים השובבים התגנבו בלאט: וחטפו את הנרות מידי כל המוזמנים וברחו. ציבור המשתתפים הבלתי מוזמנים לחופה, אמרו שהם מעוניינים לראות: כיצד החתן מחזיק מעמד מתחת לחופה? האם כל כך יפה הכלה כמו שאומרים?

והבנות ? איזה שמלת חופה היא לובשת? את מי זיכו בכבוד לשושבינין? ואם החתן הצליח לשבור את כוס הקידושין ברמיסה ראשונה? בחוזקה, ואם נכשל בפעם ראשונה? ויפרעהו לצחוק:

ומרש החופה הרנין את כל אנשי העיירה למיניהם

והכלי-זמר מנגנים מנגינה סקרבובית עתיקה והמתופף מכה בתוף ובמצלתיים בכל כוחותיו, והתוף מורכב על בטנו כאילו שהוא מתגאה במקצועו, חושב שאין דומה לו בתפקידו: כאילו הוא הגורם העיקרי, לשמח את העיירה בערב זה. והקהל והשושבינין בידיהם, נרות דולקים ובאמצע החתן, והולכים מאחורי הכלי-זמר עד בית הכנסת הגדול:

והשושבינין עם החתן נכנסים בראשונה מתחת לחופה

והשמש מסדר אותם, ומרים את סנטרו של החתן ומיישר אותו

והחזן כבר עומד מוכן ופותח בשירה אדירה,

ברוך הבא! ברוך הבא! ברוך הבא!

מי אדיר על הכל, מי ברוך על הכל, מי גדול על הכל, מי דגול על הכל, הוא יברך: הוא יברך את החתן ואת הכלה.

הערה: בזמן הזה היו חבריו של החתן מדליקין "זיקוקין-די-נור" והיו מאירים את כל הדרך בניצוצות אלה. והקהל היו מריעים אחרי כל ניצוץ שהתפתל באוויר ובשמים.

והשושביניות הולכות בלוויית הכלה בצעדים איטיים מאחורי החתן.

והשמש הכריז! שושבינין! לכו לפגישת הכלה

ושני השושבינין, עם נרות הדולקים בידיהם הלכו לפגוש את הכלה ובאו איתה עם שתי שושבינותיה לתחת החופה. והכלי-זמר מנגנים לכבודה מנגינה שמחה ובמהירות.

והשמש מסדר אותם במעגל כולם ביחד, אחד אחרי השני, רק החתן תקוע נשאר עומד יחידי באמצע החופה, וצועדים כולם בצעדים מתונים שבע פעמים מקיפה הכלה עם שושבינותיה את החתן מתחת החופה: ומציצה בו מכל אבר (עבר – העורך), והשמש עומד ומונה, אחת ואחת, וכשהגיע עד אחת ושבע, אמר, נגמרו ההקפות, והעמיד את הכלה לשמאלו של החתן:

והחזן שר בשיר ערב: (ר' נחום אברהם מאיר-ס) חזן עירוני

מי יבין שיח, שושן חוחים: אהבת כלה משוש דודים!

מי יבין שושן חוחים אהבת כלה משוש דודים!

הוא יברך! הוא יברך את החתן ואת הכלה

והשמש מזמין את כבוד הרב הישיש

מורנו ורבנו בן מורנו: ר' חיים ברב הרץ מתכבד בחופה וקידושין: והרב מסדר את הקידושין בתפילה זכה ובניגון ערב וכשגמר: אזי השמש מוסר את טבעת הקידושין לידי החתן, ואומר לו שיחזור אחריו מילה במילה, הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל! וברגע זה הוא הרים את הטבעת למעלה מול ידה, וענד לה את הטבעת.

ואלה ארבעה צילומי טבעות בדף שלפני זה:

והרב קורא את הכתובה והחתן מביט ומבין כתרנגול ב"בני אדם" כתובה ארמית צחה וכל הקהל מאזין אחרי כל מילה ומילה היוצא מפי הרב ואף אחד מן הקהל לא הבין את פירוש המילים, ובכל זאת מקשיבים ברוב דרך ארץ: וכשגמר הוא מוסר לשמש, והשמש מקפל את הכתובה, וימסרה לכלה, ואחרי זה מזמין השמש את הרב השני מורנו ורבנו: בן מורנו: אליעזר בן רבנו, ר' מיכל מכבד בשבע-ברכות! וכשגמר לגם מן הכוסית, והחתן והכלה טעמו מן היין. ואחרי זה מסר השמש לחתן את הכוסית, שירמסנה: ועכשיו ברגע זה כל חבריו של החתן שמו לב: אם הצליח לשבור את הכוסית, ברמיסה הראשונה: אזי הוא נחשב בעיני חבריו כמושלם, והכל יכול, וחברה מאן, מוצלח. ויש שהכוסית מתחלקת מתחת רגליו, והוא צריך לרמוס בפעם שנייה: אז חבריו מושכים לו באוזניו, וקוראים לו: בטלן: גבר לא יוצלח:

וכשנגמר כל הטקס הזה, חוזרים מן החופה. חוזר החתן שלוב זרוע עם הכלה, ואביו של החתן לוחש לו סוד באוזניו כמה פעמים, והחתן מוריד את ראשו ונעלב, והכלי זמר מנגנים ניגון שמח ורעשני: וכל התהלוכה חוזרת לאיטם מאחורי הכלי-זמר: ואחרי כל הקהל נוסעים לאיטם עגלות של שואבי מים והסוסים מתערבים בתוך הקהל: ומפריעים את הסדר וכך נוהגים שואבי המים לשתף את עצמם בכל חופה וחופה: וזה מקובל לאות מזל וסגולה, להיות חזקים כמו מים אדירים, הזוג החדש. וכשמגיעים הביתה, אזי כל העגלונים דורשים תשלום, ולא מסתפקים עם הסכום שמציעים להם: ודורשים בכל תוקף מחיר הגון אף על פי שלא הזמינו אותם לזה, ואחרי מריבות וגידופים, סילקו להם כפי רצונם הם את הסכום עם שתיית יי"ש לכל אחד מחוץ לבית: ונסעו בחזרה שמחים וטובי לב:

כשהגיעה התהלוכה עד הבית, הופיעו לפני פתח הדלת שלוש בנות חברות הכי קרובות של הכלה. אחת מחזיקה בשתי ידיה חלת לחם קלועה וגדולה: הנקראת, עוגת המלכה, השנייה החזיקה בידיה, זרי שושנים ומוסרת לכלה, והשלישית עלתה על כיסא לפני מבוא הבית ומתחילה לברך את הזוג בדקלום, ובחרוזים ברוסית וקוראים לשקט וסדר. והחברה ניצבת מול החתן והכלה: ומתחילה לדקלם, בקול בשפה האינטיליגנטית, שפת המדינה הרוסית,

ובמקרה שהחתונה הייתה ממשפחות ציוניות! אזי השתדלו לברך בשפה העברית, שמורה העברו (העברית – העורך) של העיירה חיבר לכבוד החופה ציונית, והזכיר בחיבורו זה את ציון וירושלים.

נוסח הדקלום בעברית

שקט! שקט! מרנן ורבותי!

המלאך המבשר-טובות: יופיע: ולצמד היחיד יושיע:

לזוג הצעיר, בעת רצון זה שלוחה ברכתי:

אריכות ימים ואושר, היא תפילתי:

שהם ירבו עושר כארץ ושמים

בריאים ושמחים וזורמים כנחל מים

שיצמחו כעץ, ועשב השדה, בחיים

ויבהירו חייהם כזוהר השמים

ויין שמפן נשתה לבד

ובכן רבותי! הריעו אחרי הידד !

ותרדה מהכיסא, והדלת נפתחת לרווחה.

החתן סחבו אותו קדימה, לדרוך בראשונה על מפתן הדלת: הכלה הניעו אותה קדימה, שתדרוך היא בראשונה על המפתן לפני החתן! כי מקובל אצל היהודים, מי שדורך בראשונה על המפתן, יהיה השליט של הבית, והשני יישאר המשועבד והמנוצח לתמיד:

וזאת הייתה התחרות חשאית, וכולם שאלו, מי ומי דרך בראשונה על מפתן ידו של זה תהיה בעליונה, והראשון הצליח.

וכשכולם נכנסו הביתה, ויכריז הבדחן! ריקוד משפחתי עד כלות הנפש, אנו כליזמר "דאס פייגעלע" ריקוד עליז במעגל, לכל הזקנות: ויושיטו יד ליד כל מחותנת-טעס משני הצדדים ביחד גם הדודות והסבתות ותרקודנה כולן בשמחה, בסיבוב ובמעגל עד כלות הנפש ממש. וכשגמרו, ויריע הבדחן, שוב פעם "דאס פייגעלע" ויחזרו הנשים עוד פעם אחרי ריקוד זה בשמחה ובהתלהבות: ברגשות של חיי שעה: והסתובבו בריקוד זה בלי הרף, ובלי קץ, עד שסוף סוף התעייפו וגמרו. והבדחן חזר ודרש "דאס פייגעלע" בשביל הגברים וגם הם רקדו בהתלהבות גדולה, ושולי הקפוטעס התרוממו מעלה מעלה, והכלי זמר מנגנים בלי הרף, והבדחן שר בבדיחת (בבדיחות – העורך) הדעת

אוי, אוי, אוי מיר זענין שון פין דער חופה גיקימען

דער חתן האט איר שון אינטער די האנט גינימען

אוי, אוי, אוי, איך האב דיר שון טאקע חתונה גימאכט

חתונה גימאכט פרייליך זיך פר-בראכט,

אוי, אוי, אוי, דאס גרוסע געווינס האב איך שון גיווינען,

אין אשיינעם חתן האב איך שון באקימען,

חתונה גימאכט פרייליך זיך פרבראכט,

פין אמיידעלע אווייבעלע גימאכט.

וכשנגמרו הריקודים הרעשנים, אזי ויחבקו כל המחותנת-טעס משני הצדדים והתנשקו כולן לאין ספור נשיקות. ונגמרו הריקודים של הנשים: והגברים מסתדרים אף הם בריקודים שונים, והכלי זמר מנגנים ניגון זה:

זאל שון זיין די גאולה: זאל שון זיין די גאולה:

זאל שון זיין די גאולה: משיח זאל שון קימען!

כיבוד הגשת הקפה לזוג החדש לשולחן:

מייד  הושיבו את הזוג בראש השולחן, והתחילה התחרות בין קרובי שני הצדדים, למי משניהם זכות להגיש את הקפה לזוג הצעיר אחרי החופה. ותתחיל מריבה, כי שני הצדדים לא הסכימו לוותר אחד לשני. אבל נמצאה דודה פקחית ודברנית: והציעה פשרה ביניהם שאחות החתן, תתכבד בהגשת קפה, ואחות הכלה תתכבד בהגשת מרק הזהב (די גילדענע יאך) וזה כבוד יותר גדול עבורה. וכולם השלימו והללו את הדודה הפקחית: שבחוכמתה השכינה שלום וכולם אמרו לה יהי רצון שנשתמש איתך רק בחתונות ובשמחות רבות.

סדר הצעת המיטה לייחוד מצווה,

והנה ברגע זה, ניגשה אימו של החתן לאמה של הכלה, וסדין בידה ואמרה: אני מתכבדת להציע את המיטה לייחוד הראשון של הזוג בסדין שלי מביתי, כי בעיירתנו נוהגים לזכות את הכבוד והמצווה לאמו של החתן ולא לזולתה. ותתרגז אם הכלה עליה, ואמרה לה שזה עורמה וחוצפה מצידה לדרוש סידורים משונים בבית לא שלה. והיא גם כן מבינה את רעיונותיה המוזרים בזה, אבל היא לא תצליח בתחבולותיה, כי היא לא מתעסקת עם איזה אישה מאחורי התנור, (איך בין ניט קיין אינטער-אויבין יודענע). והיא פנתה אליה: את יכולה לסמוך עלי, בלב שלם, שאני בכבודי ובעצמי סידרתי והצעתי מיטה כדת וכדין: כיאה לבן מלך, בלי שום חשש. וסגרה בכוח בפניה את דלת החדר, ואמרה, כי הדיבור אודות זה נגמר, והכל ייגמר בצד היותר טוב. ואם החתן נעלבה, באומרה שסידורים כאלה לא נשמע מעולם כראוי, ששוללים ממנו זכויותיה היא, הנשמע כדבר הזה? זה 18 שנות רצופות אני מציעה את המיטה לבני זה, ודווקא הערב, שהחייתי לחופתו, וזכותי להציע לו מיטת מצווה בליל זה, וזאת האפסית מונעת זה עתה ממני: אני יכולה רק להגיד: שבעד עלבון שכזה, אני לעולם לא אסלח לה, וה' גם לא יאבה לסלוח לה. בושה וחרפה! כי הפרה לי את שמחתי בחתונה.

בזמן שהבית היה ריק מאנשים, שכולם הלכו אל החופה, אז הסארווער והסבל הכניסו לתוך הבית שולחנות, וכיסאות גדולים שהביאו בהשאלה מבית-הכנסת הסמוך, וסידרו אותם בשביל ארוחת ערב החגיגית של החתונה. ונקבעו שני חדרים: חדר של החזית עבור הגברים, והחדר האחורי עבור נשים. ובכל חדר היו שני שולחנות נפרדים, בצד ימין התיישבו כל מצדדי החתן, המיוחסים ביותר, ובשולחנות בצד שמאל מצדדי הכלה והם הקפידו שלא יתערבו הצדדים. והמלצר ועוזרים הגישו לשולחנות משקאות חריפים וכל מיני לקאך וטורט, ויתחילו, השתיינים לקיים את מצוות "והשתייה כדת" והמחותנים מצד החתן דרשו מאת המלצרים יתרונות ומנות כפולות, בציינם כי השולחן הזה, הוא, שייך ל"חתן-ס צד". והמלצר אמר לעוזרו: אתם צריכים להתנהג בכובד ראש

... זיי (זיי האלטין די פיס אופין שטאלין).

אתם מחזיקים את רגליכם במשענת של השולחן, (סימן התגנדרות) והדגישו למלצר, שבעת חלוקת מנות הבשר: להפריש במיוחד לאימו של החתן ראש של תרנגול-הודו, כי רואים בה איזה שינוי במצב רוחה, והיא מתנפחת ממש כמו תרנגול-הודו, זי (בלאזט זיך ווי אאינדיק).

והמסובים ע"י השולחנות אכלו בתיאבון רב, כי באותו יום אף אחד מהם לא אכל ארוחת צהרים. ועמדו ברעבונם עד לארוחת ערב הדשנה, של החתונה. ויש בין המסובים נמצאו כאלה זוללים שמנה דגים אחת לא די להם לשבוע, אזי לחשו באוזנו של המלצר, והעניקו לו בדמי "לא יחרץ" וזכו במנה נוספת ודשנה: והבדחן לגם כוס יי"ש, והתחיל לדרוש דרשה,

קצת תורה: שקט רבותי!                               דרשה של הבדחן:

זה כמה שהזוג נמשכים זה אחרי זה. שני לבבות כלב אחד: בלב הגבר, לחופף את אהובת לבבו, ולגונן עליה מעתה מכל אסון ופגע: ובלב האישה לחסות בצל כנפי הרע הגיבור האהוב והנערץ. ואת הזיקה הזאת הטביעה דת קדשינו במסורת "חופה" חפף עליה: "איש" ו"אישה" במילים אלה תמצאו שמו של "הקדוש-ברוך-הוא": יוד: והה (הא – יעל): אם תתקיים ביניהם, הברכה שכבוד הרב ברך אותם מתחת החופה, "אהבה ואחווה ושלום ורעות" שכינה תשרור ביניהם. ואם חס ושלום ההיפך מזה, אזי הקדוש-ברוך- הוא נוטל את שמו מהם: מהאיש את ה"יוד" ומהאישה את ה-"הה" (הא – יעל) ונשארים שניהם "אש" "אש" והאש מתלקחת, ובערו שניהם יחדיו ואין מכבה: על כן אנחנו מצווים לגרש את יצרו של השטן מכתלי הבית הזה, במאכל, ובמשתה, בשמחה ובריקודים ובזה נשמח את החתן וכלה.

בסימן טוב ובמזל טוב, כעת חיה ולשרה בן.

והאוכל היה כיד המלך, בשר ודגים, רוב משקה וכל מיני מטעמים. בארוחת ערב של החופה, הופיע גם השדכן ר' יוסף קהת, והזמין את עצמו על יד השולחן והתחיל באכילה. בזמן ההגשה, אמר לסרוור שבחלות קטנות כאלה לא ימלא תאבונו, כי יש לו מנהג ולא יחללהו, שביום סעודת חופה שיש לו יד בה, אזי לא בא אוכל לפיו כל היום והוא דורש חמש בילקעס: בעבור שהוא נחשב לחמישה אנשים: ר' יוסף אבילקע - 1, ר' קהת אבילקע - 2, ולמוכר-ספרים-ניק אבילקע - 3, ולצולע אבילקע - 4, ואחרון חביב לשדכן דנן אבילקע - 5: ולא אקבל פחות מחמש אל תפל דבר.

ברכות של הלצה בשתיית "לחיים"

        א.        לחיים חתן וכלה! פרו ורבו ומלאו את הארץ.

         ב.        לא לתוהו בראה, לשבת יצרה.

         ג.         לאמיר זיין גרפין ר"ת גיזינד, רייך, פרייליך.

         ד.        גאט זאל גיבין, אין מיר זאלין נעמען.

        ה.        מיר זאלין גיין אוף שמחות, אין אינזערע שונאים אוף קוליעס.

          ו.          גאט זאל עלפין, דער ביטערער טראפין זאל זיך שלעפין.

          ז.          בליל זה אני מקנא בך, יהי רצון שאחרי 9 חודשים תקנא אתה בי.

        ח.        הלוואי שזה הייה לך בפעם האחרונה! להתחתן!

וגם הכלי-זמר אוכלים ודורשים תוספת, אכילה וכל אחד מהכלי-זמר, מבקש תוספת לפי רצונו ובקול של כלי הנגינה שלו.

והבדחן מוסיף בהלצה

אין פאר פוקער, אהוקער.

כולם גמרו את האוכל וברכו במזומן, גם שבע ברכות קיימו. וכולם מכינים מתנות – לדרשה גישיינך – ויכריז הבדחן

פרק א': דרשה גישאנך, חתנס צד. פעם, פעמיים, ושלוש הנני קורא.

ואביו של החתן נותן טלית לחתן, שיתפלל כל בוקר עד 120 שנה: ותיק עבור הטלית מלאכת מחשבת: מעשי ידיה החרוצות של הכלה שתחיה.

הדוד העשיר מעניק מנורת חנוכה עשוי מכסף טהור, לברך שמונת ימי חנוכה. הדוד הנגיד רחב-הלבב מעניק קופסת של בשמים, שהחתן ישתמש בזה כל מוצאי שבת, ויריח באפו, מזה את ריח הניחוח אחרי הבדלה.

הדוד ר' נתן החסיד והנגיד: מעניק גביע כסף לקידוש שבת ויום-טוב ולהבדלה. ונתנו עוד הרבה מתנות כלי בית והלבשה ותכשיטי כסף וזהב: וכו'  וכו'

כלה-ס צד דרשה גישאנך! פעם פעמיים ושלוש.

אגיט יאר זאל קימען אופין טאסט מייסטער

איעדער פין כלה-ס צד נעמט זיך צים טייסטער שקט!

כל מלאכי מעלה בצלצול מצלצלים! גבירים1 נגידים, קבצנים! בטלנים! אלו ואלו בקשקוש מקשקשים, פעם, פעמיים ושלוש, הנני קורא!

הדוד הנגיד השושבין הראשי: מעניק 10 זהובים, ולא ח"ו זהובים.

מנהג הוא כי כל מצדדי הכלה: נותנים דרשה גישאנך, לא במתנות וחפצים אך ורק, בכסף מזומנים, כי הם התחשבו עם מצבו של אבי הכלה, כי השתקע וסבל מרוב חובות: לכל הוצאות השונות של החתונה, וכי כל מצרכי הסעודה אך לקח בהקפה. מצדדי החתן יותר מעוניינים עם הזוג הצעיר, והעניקו להם מתנות. וכי כל המזומנים של הדרשה גישאנך בכסף שייך לאבי הכלה, בשביל לשלם בעד הסעודה של החתונה.

אחרי גמר קריאת הדרשה גישאנך, וישבו המחותנים בעיון לספירת המזומנים. ואחרי ספירת הכסף, ניגש הקצב ועשה איתו את החשבון, ושילם לו את המגיע. אחרי הקצב: ניגש סוחר הדגים וקיבל את המגיע: אחריו בא מוכר הקמח לחלות: גם לו שילם בשמחה. וקרובי המשפחה התעניינו ושאלו לאבי הכלה, האם סכום המזומנים של הדרשה גישאנך מכסה את כל הוצאות הסעודה ואבי הכלה ענה שלא די לו בזה, וכי הוא שקוע בחובות עד הצוואר מלפני החתונה. והבדחן דרש, וקיבל בעד הכרזת דרשה גישאנך 10 אחוז מן המזומנים. ופנה החתן אל הכלה! חתן דומה למלך! (ככתוב) כמשוש חתן על כלה! לרשותכם ולטובתכם כל החפצים, והמתנות, וכל הדברים יקרי ערך לך הם נתונים, "לך ולך, לך כי לך, לך, חוץ לך, לך חתן הממלכה". והוא סחב את כל המתנות, ואמרו לכלה שהיא תכניס את יתר הדברים בבואה החדרה: וסגרו עליהם את החדר, ולא מיהרו לחזור משם.......

דרמה של הצגת המלמד והילד מאיר-ל המתופף

בזמן הזה כשהזוג נעלם, אזי הבדחן אמר שיציגו הצגה, דרמה. ר' מוטיע הכלי זמר התחפש, בתפקיד מלמד עם רצועה, וסידור, וידית, ומאיר-ל המתופף בתפקיד של ילד, תלמיד, עצל המפגר בביקורים לבוא לחדר, ור' מוטיע אומר, איפה הקאנילשיק שלי איננו? (הרצועה), בוודאי מאיר-ל קבר את זה, בכדי שלא יהיה לי במה להלקות אותו. אבל מצוא אמצא את זה, ומר יהיה קבורתך. ומוטיע פתח את הסידור, וכל הקהל מקשיבים בסקרנות להצגה זו.

והבדחן ניצח על התזמורת בו ברגע: שיש צורך לנגן מנגינה, קמץ אלף אה ומוטיע אומר! אנו מאיר-ל, גש הנה, ותגיד אלף בית, קמץ אלף אה! ומאיר-ל אומר אחריו. ואחר כך הוא עושה כאילו לא יודע את האלף בית: ומוטיע מתרגז עליו ומגדף, ממזר, ארוח דיין טאטינס טאטינס טאטין הריין. למה לא באת ביום ראשון לחדר? ממזר בן הנדה! ארור אבי אביך: ומאיר-ל ענה בבכייה, ביום ראשווון, ביום ראשואאוון, ביום ראשון ראשי עלי סחרחר, וקיבלתי חום: ומפני זה לא יכולתי לבוא לחדר ללמוד. ויסטור לו המלמד סטירה מצלצלת, בלחי ואמר לו, תבטא קמץ אלף אה:

והתזמורת ליוותה בנגינה קמץ אלף אה!

מוטיע! מאיר-ל – תכשיט! איפה נעלמת ביום שני מן החדר, ולא היית בלימודים. מאיר-ל עונה בגמגום, ביום שני, ביום שני, אמי אפתה לביבות, ולא ולא חשקתי לבוא לחדר ותשוקת האכילה את הלביבות החמות בתאווה: וסטר לו מוטיע! ואיפה היית קדישניק ביום שלישי? ביום שלישי, ביום שלישי.... אמי אפתה לחם: ועזרתי לה לשאת את הקמח מן החנות וללוש איתה גם את העיסה. והתעייפתי ונפלתי באין אונים, ולא יכולתי ללכת לחדר. ויסטור לו מוטיע סטירה חזקה בלחיו, וניגנו ושרו קמץ אלף אה.. מוטיע! איפה היית ממזר, ביום רביעי? ביום רביעי: אמי התעסקה בכביסת לבנים. הלכתי בלוויית אמי אל הנהר לעזור לה: לשאת את הלבנים, והתרחצתי ותוך זה, התחלתי לטבוע בנהר, ובדרך נס ניצלתי מטביעה. מוטיע! חבל שלא נטבעת כליל, והיה פחות ממזר אחד בחידר שלי.  ומוטיע לפי דרכו סטר לו בנאמנות: והתזמורת והקהל ניצחו בקמץ אלף אה: ואיפה היית שייגצ-ניק ביום חמישי? ביום חמישי! ביום חמישי! אזכורה: פרתנו המליטה עגל, והייתי צריך לרחוץ את העגל: ולעזור לה להניק. וסוף סוף העגל מת: הלוואי והיית מת עם העגל ביחד: אמר ר' מוטיע, שתי כפרות ביום אחד: ואיפה היית ימח-שמו-ניק ביום שישי? ביום שישי, ביום שישי, הלכתי לבד לבית המרחץ (כי יתום אני) וירדתי למקווה: והמים היו דלוחים ועמוקים והתחלתי לטבוע ואחרי רוב התאמצות הצילו אותי, וכשיצאתי להתלבש לא מצאתי את נעלי, והצטרכתי לרוץ יחף הביתה, וקיבלתי מכות רצח מאמי, מכות רצח: חבל! שלא נטבעת פעם אחת לגמרי, ולא גנבו אותך במקום הנעלים, והייתי מתפטר ממך. וכל הקהל שר בצוותא "קמץ אלף אה", והתזמורת ניגנה בליווי שירה, והבדחן אומר למאיר-ל המתופף, (את הפתגם העממי)

(וייץ די ביסט גיווען אשייגעץ דערפאר גייסטי מי די טאצין)

בעבור שהיית פרחח: ומקצועך בתוף ובמצלתיים,

והנה הופיעו החתן והכלה מחדרם.............

   והבדחן שר שיפילט כלי-זמרים אשטיקעלע

די כלה פירט דעם חתן פר דעם שטריקעלע

אוי, אוי, אוי, טאנדט, הייבט די פיסעלאך

נעמט זשע מחותנים-לאך צי ביסעלאך

אוי, שון באגראבין צוויי נשמה-לאך: פרייט זיך, אין טאנדט מחותנים-לאך

ווייניגער אמיידעלע: נישט דרפין מארגין זארגין פאר קיין קליידעלע

וחוזר חלילה:

והקהל מבקש מאת הבדחן: שישר דברי ליצנות: לשמח את המחותנים את החתן ואת הכלה:

והבדחן נאות לשיר: באזעצין די כלה

בלוויית הכינור

המוציא לחברו עליו לראווה

איך וועל אייך דערציילין אמעשה גאר אנייע

פאיז גיבורין גיווארין אציגעלע אים הושענה-רבה

אין פאיז אוועך אין שיל הריין גלייך צים גבאי

האט דאס גבאי אנגינימען פאר דער האנט

אין האט דאס אוועק גישטיפט אין מזרח וואנט

האט דאס ציגעלע גימאכט אגרוס גיוואלד

האט גאט אראב גישיקט אשוחט-ל מלא תורה

אין האט גיקולעט דאס ציגעלע אוף שמחת-תורה.

אין פינם פעלכעל אקיטיל דעם גבאי

אין פינם קעפעלע אטשיפיק דער באבע

גירעכט אין פרעם איז גיווען שלמה המלך

אז צווישין טוזינט ווייבער איז ניטא איינע קיין רעכטע

אין טאמער איז שון יא דא איינע איין רעכטע

מיג זיא די כפרה ווערון, זי איז אוך איין שלעכטע

זי גיט דעם מאן עסין איבער דיינך

זי גיט אים אלעפיל פין אינטער דער ביינך

הוביט ער זיך אוף אין וויל אוועק גיין

מאכט זי אגרוס גיוואלד

אז די גייסט אוועק וועסטי זיך אוודאי פר זאמין

אין אז דאס קינד וועט זיך באמאכין, ווער וועט אוף ראמען

הבדחן חלץ נעליו, ועמד על השולחן בגרב אחד, ורגל אחת יחפה, ובידו מקל ישאו ומנענע

שיר: נוסח אחר: שבעת ימי המשתה:

א

כלה-ניו, כלה-ניו: טא וויין: טא שריי, אין ביט

מיט אכשר הארץ, אין מיט אריינער כונה

דיין חתן זאל דיר ליב האבין אין שאנעווען

די זאלסט חלילה ניט בלייבין קיין גרושה, אדער איין אלמנה.

וכך היה אומר... אחת ואחת

אחת: מיינט מען הקדוש ברוך הוא

ברוך המקום: וואס ער איז מזווג זווגים

בכל מקום: אפ, טשוק, מרשלוק

מיט איין שיק, אין מיט איין זאק

אין מיטן ליינגין ים טשים, טשוק

ב

וכך היה מונה: אחת ואחת: אחת ושתים:

שתים מיינט מען די חתן כלה:

וואס די חתונה קאסט זאל גאט זיין ממלא:

ברוך המקום: וואס ער איז מזווג זווגים

בכל מקום: איז אפ טשוק מרשלוק

מיט אין שיק, אין מיט איין זאק

אין מיטן ליינגין ים, טשים טשוק.

ג

וכל היה מונה, אחת ואחת: אחת ושלוש.

שלוש מיינט מען: די כלה: דער נדן: דער דרשה גישיינך

אוף דעם שריט: זאל דעם חתן קיינמאל ניט טאן ביינך

שתים מיינט מען די חתן כלה

וואס די חתונה קאסט זאל גאט זיין ממלא

ברוך המקום! וואס ער איז מזווג זווגים

בכל מקום! איז אפ טשוק מרשלוק

מיט איין שקראב, אין מיט איין זאך

אין מיטן ליינגין ים-טשים-טשוק

ד

וכך היה אומר, אחת ואחת: אחת וארבע

ארבע מיינט מען: 4 מינים-לאך, מיט אגיט קוויטעלע

אטלית מיט אהיטעלע, אירמולקע מיט א קיטעלע

שלוש מיינט מען: די כלה: דער נדן: מיטן דרשה גישיינך

אוף די זאכין וועט דיר קיינמאל ניט טאן ביינך

שתים מיינט מען חתן כלה

וואס די חתונה קאסט זאל גאט זיין ממלא

אחת מיינט מען: הקדוש ברוך הוא

ברוך המקום: וואס ער איז מזווג זווגים

בכל מקום: איז אפ טשוק מרשלוק

מיט איין וועטיש, מיט איין זאך

אין מיטן ליינגין ים-טשים-טשוק

ה

וכך היה מונה, אחת ואחת, אחת וחמש

חמש מיינט מען די 5 כלי זמרים

וואס זיי זענין משמח זקנים עם נערים

שתים מיינט מען חתן כלה

וואס די חתונה קאסט: זאל גאט זיין ממלא

ברוך המקום: וואס ער איז מזווג זווגים

בכל מקום: אפ, טשוק: מרשלוק

מיט איין בארוועס, אין מיט איין זאק

אין מיט אליינגין ים-טשים-טשוק...

ו

וכך היה מונה, אחת ואחת, אחת ושש:

שש, מיינט מען די זעקס טיג פין דער וואך

ווייל באם מחותן אין קעשענוע איז גיווארין א-לאק

שתים מיינט מען חתן-כלה

וואס די חתונה קאסט זאל גאט זיין ממלא

ברוך המקום: וואס ער איז מזווג זווגים

בכל מקום: אפ, טשוק, מרשלוק

מיט איין יומפאטש אין חוט איין זאק

אין מיט ליינגין ים-טשום-טשוק

ז

וכך היה מונה, אחת ואחת, אחת ושבע:

שבע מיינט מען: שבעת ימי המשתה

אגדולה אופין חתן: וואס ער האט שון די אשתו

זקנים עם נערים, חתן כלה

גאט זאל אייך אלע זיין ממלא

ברוך המקום! וואס ער איז מזווג זווגים

בכל מקום! אפ טשוק מרשלוק

מיט איין קאבליך אין מיט איין זאק

אין מיטן גן-עדן שטעקעלע, ים-טשים, טשוק.

הבדחן חלץ נעליו, ועמד על השולחן בגרב אחד, ורגל אחת יחפה ובידו מקל ים-שאו, ומנצח איתו ושר פזמון זה

שבעת ימי המשתה

א

כלה נאה! כלה נאה! בקשי רחמים לפני אבינו שבשמים, אנה ואנה,

חלפו ימי נעוריך, וזמן הבתולה, כבר עבר ופנה

כי זכה המחשבה, וטהורה הכוונה

שיעלה ויצמח כגן רטוב: זווגך עד מאה ועשרים שנה

שלא תדעי בחייך, מהטעם של גרושה, עגונה, או אלמנה

ב

וכך היה אומר, אחת ואחת, ההורים יפיקו מכם נחת

תחפשו ותמצאו כוח, בסיר וצלחת,

אחד הוא, הקדוש ברוך הוא

ומלאך בשורה, יברך אתכם, כיאה לכם

ברוך המקום: המזווג זווגים, דור מבורך הוא יקים

אפ, טשוק, מרשלוך, נגני נבל, בסמיצ'וק

רגלי אחת יחפה, ואחת לבושה פוזמק

עם המקל, נענועים הים, טשים-טשוק.

ג

וכך היה אומר, אחת ואחת, אחת ושתים, תנו מנה אחת לי אפיים

שתים הם חתן וכלה: ה' כל משאלותם ימלא:

ברוך המקום, המזווג זווגים, דגול הוא בכל מקום:

אפ, טשוק מרשלוך, נגן כינור בסמיצ'וק

בעזרת המקל הקוסם הזה, הים, טשים, טשוק.

ד

וכך היה מונה אחת ואחת, אחת ושלוש: יום החופה לכולנו קדוש.

האישה נקנית בשלוש דרכים: יכתרו אתכם ברוכי המלאכים

ברוך המקום, המזווג זווגים, אורו זורח במרומי שחקים

אפ, טשוק, מרשלוך, נגן כינור בסמיצ'וק

רגלי האחת יחפה, ואחת לבושה פוזמק

במקלי המפורסם הים-טשים-טשוק

ה

וכך היה מונה אחת ואחת, אחת וארבע: ים, בם, ים, בם, ים, בם, וים, בם

ארבע כוסות כבמחזה זאת היא מצווה. נדן לקחת חובה, ולא קצבה

ארבעה המה: טלית ועטרה, ירמולקה וקיטל

ברוך המקום, המזווג זווגים: צדיק הוא בכל מקום

אפ, טשוק, מרשלוך, נגן כינור בסמיצ'וק

עם מטה אהרון אים, טשים-טשוק!

ו

וכך היה אומר, אחת ואחת, אחת וחמש,

בבקבוקים נשאר קדחת, אולי נשאר עבוי עוד כוס אחת

חמש המה, הבדחן, וארבע כלי זמרים

שהם משמחים זקנים עם נערים

ברוך המקום, מזווג זיווגים, אל חזק כברקים, וכבודו מלא שחקים:

אפ, טשוק: מרשלוך, נגן כינור בסמיצ'וק

רגל אחת יחפה, ואחת לבושה פוזמק

עם המקל המסולסל הים-טשים-טשוק.

ז

וכך היה מונה אחת ואחת, אחת ושש: חתן כארז, שש למצווה: כלהבות אש

שמח בחור בילדותך: הכלה , והנדן, והדרשה גישיינך, לרשותך

כעץ שתול על פלגי מים, על ספירט "90" נשתה לחיים

ברוך המקום, המזווג זווגים, ודור בישראל הוא יקים

אפ, טשוק מרשלוך, נגן כינור, בסמיצ'וק

במקל הזה המפורסם הים-טשים-טשוק:

ח

וכך היה מונה, אחת ואחת, אחת ושבע: החתן יתנהג כדרך הטבע:

שבע המה: שבעת ימי המשתה: שמחה לחתן ודבק באשתו

פרו ורבו ואת הארץ מלאו: כי זאת מצוות חתן וכלה

אפ, טשוק, מרשלוך: נגן נבל בסמיצ'וק

רגל אחת יחפה, ואחת לבושה פוזמק.

מתכוננים לריקודים

השמש, הסבל, והסרווער מוציאים את השולחנות ומנקים את הבית ומתחילים בריקודים משפחתיים, והכליזמר מנגנים קראקעווייאק

והבדחן שיר (שר – העורך) שיר חיקוי לקראקעווייק.

ריקוד מצווה. (אמצווה טענציל)

הבדחן מוציא מטפחת גדולה אדומה ומכריז, כלי זמר, פוליש, (מצווה טענציל) והבדחן קורא ראשונה לרב.

הרב רב חיים מתכבד לריקוד של מצווה עם הכלה, והרב מחזיק בקצה האחד של המטפחת, ובצד השני אוחזת הכלה: ומסתובבת שלוש פעמים, ואחר כך הוא מזמין לריקוד את כל זקן, וכל חסיד, וכל אחד מהם אוחז בקצה אחת של המטפחת ובקצה השני הכלה: ומסתובבת עם כל אחד שלוש פעמים ושרים בצוותא פסוק זה:

כיצד מרקדים לפני הכלה? כלה נאה וחסודה ..... וחוזרים כמה פעמים

ריקוד, שישה סדרי משנה, "טעמבאך" בלע"ז

מתכוננים שישה חסידים ולוקחים אבנט, (מורידים גארטיל מהקאפאטע של אחד מהם) ומעמידים את עצמם במעגל: ומסובבים עת (את – העורך) עצמם באבנט, ורוקדים ביחד ושרים, שישה מי יודע? שישה אני יודע: שישה סדרי משנה: בטעמבאך, או, טעמבאך, וכל אחד לבדו שר ורוקד סביב החברה: בטעמבאך: וכל אחד מקיף סביב האבנט וכשהאחרון מקיף אזי נגמר, בטעמבאך, ריקוד של חסידים.

הבדחן פונה לאמא של החתן, ואומר לה, מחותנת-טע נראה לי שאפך גדל מאוד, ואת מרוגזת? והיא עונה, שלא מרוגזת רק יש לה קצת חרון אף.

ויצעק הבדחן בהיתול

"הקצר בזעם ומאריך אף".

כלי זמר! לנגן לכבוד הנגידת-טע הנדבנית ורך הלבב,

אין וואס זשע גייסטי אראב גילאזט די נאז,

אפשר ווילסטי זיך מיט מיר די קריגין

קאן איך דיר זאגין ווער אין וואס " ......

ואחר כן הכריחו אותה כל המזומנים שמצווה עליה לרקוד ביחד עם המחותנת-טע שלה והכלי זמר ניגנו

אברוגזין קאדרעל

וכשגמרו, שתיהן התנשקו.

תורו של הבדחן לריקוד חסידי

מסדרים ריקוד בשביל אם הכלה (החתן – יעל): ואם הכלה: ומנגנים, הבה ונתפיסה. והבדחן קורא להמשיך בריקודים ושר פזמון זה

דער רבי האט גיהייסין פרייליך זיין

טאנצט זשע מיידעלאך, ווייבעלאך אלע

ביזן ווייסין טאג הריין

משמח זיין חתן כלה

ורוקדים בצוותא, פלעסקון (מחיאות כפים)

ריקוד אחרון כללי

שופכים ספירט בצלחת גדולה: ומעמידים על הרצפה, ומדליקים בזה אש, וברגע וכשהאש מתלקחת כולם אוחזים אחד ביד השני ומסתדרים במעגל: זקנים, וצעירים ורוקדים סביב האש הבוערת ושרים שיר של גולדפידין ורוקדים 8 כולם ביחד בלי הפוגה:

פלאקער, פייר-ל פלאקער, פלאקער פרייליך צי

פלאקער צי ביז אין דער פריה

דער בוער רוהט ביים אקער, דער פאסטוק ביי זיין פיה

יעדיין ליב איז זיין מיה

לייג צי האלץ, לאמיר זיין שטאלץ, פרייליך טאנצין צים פלאר

גיס צי ספירט, אינעם טעלער אוף דער ערד

ווייל פאסטוכער אליין: זענין גיווען: אינזערע אבות אבותינו: פין אייביג אן

נגינת פרידה

השמש: מכריז בלעג טישין וורפט ארוס די כלי-זמר, (שולחנות זרקו הכלי זמר).

השמש: כלי זמר! שפילט אוויוואט אז דער עולם, זאל זיך ציגיין:

והכלי-זמר מנגנים מנגינת פרידה: ששמה וקוראים לה: אגיטע נאכט וכולם שרים אגיטע נאכט: אגיטע נאכט: האט זשע רבותי! אגיטע נאכט.

הבדחן עומד על כיסא, ואומר לקהל: שמעו רבותי: אגיטע נאכט כשבאתם אתמול לחתונה, קיבלנו אתכם בסבר פנים יפות, ובכבוד רב: יען, שכיסיכם היו מלאים במצלצלים ורגליכם אצו ונחפזו לריקודים. ועתה, בשמו, ובשם כל להקת הכלי-זמר, ובשם מאיר-ל המתופף, אני מודיע לכם שכולנו משתתפים בצערכם, הגדול, כי כיסיכם שוממים, שינה לא באה לעיניכם, גופותיכם עייפים, רצוצים, נעליכם קרועות, ורגליכם כושלות, מרוב הריקודים. ומי מכן צעירות: הכי חיננית ויפה: נגד אלה מחר הקאוויליער נפתלי ימתח בקורת: כי הוא אוהב את הכי היפות שביניכן: ומי מכם שתרם דרשה גישיינך כסף מצער לזה יש סיפוק ממשי, כי הוא יודע ששילם רק עבור הסעודה הדשנה, ואת מנגינות השמחות של הכלי-זמר נתחלק עם השלל שנפלו לידינו באופן הזה. שטרי נייר כסף: זה לבדחן: מטבעות כסף וזהב ליתר הכלי-זמרים, ולמתופף כסף של נחושת: בצירוף סעודה דשנה שזלל בלסתותיו. ויוצאים את הבית בברכת פרידה מאחד למשנהו ונשיקות חמות עפות בפיות כל הגבירות והנערות בלי הרף ורעש והמולה.

וכל היוצאים עייפים ורצוצים הלכו, אחרי נגינת הכלי-זמר בעלות השחר ברחובות העיר, שכל דרי הרחובות נמו את שנתם. ולקול נגינת הכלי זמר ורעש התוף והמצילתיים התעוררו כל התושבים משנתם ויפתחו את החלונות לראות את התהלוכה הנהדרה, כיצד מלווים הכלי זמרים את המחותנים הביתה. וכל המשקיפים נשקפו מהחלונות הבתים כשהם ערומים. והתפזרו כולם, וחסל, הנשף:

בדיקת המיטה

למחרתיים בבוקר, כשהזוג הצעיר קמו משנתם בליל ייחוד הראשון ויהי אך שיצאו את החדר, וימהרו אל החדר שתי האמהות בסקרנות, ויבדקו את הסדין ואת כל כלי המיטה ואם מצאו, שהכל היה בסדר, כמו שנהוג אצל בנות ישראל הכשרים אזי נחה דעתה של אם החתן, ותשכח את כל הקטטות ואת התרעומות ואת כל הבלתי נעימות בזמן החתונה ותקרא לכלתה, ותאמר, עתה אנשקך בטוב טעם יתירה. וביטאה ברוב שמחה, תודה לאל, שמצאתי מה שחיפשתי, ולא התאכזבתי, ובני מצא מה שרצה!

והיו מקרים כשנכנסו לחדרם, לבדיקת הסדין, ולא מצאו מה שרצוי היה להן לראות, אזי אמו של החתן, כמו שדעתה נטרפה עליה, ותספוק כפיים ותצעק: אוי ואבוי לי, מה שעיני רואות: לשבר כזה לא פיללתי, ולא דימיתי, לעולם. ותחקור את אם הכלה, היתכן כדבר הזה? ותקרא אם הכלה לה בשאלה? כיצד התקיימה הפגישה בלי שום סימן? ותען הכלה ברוב תמימות, שהיא אין לה שום ידיעה והבנה מכל העניין המסתורי הזה, וכי כל הזמן החתן שלה לא התקרב ולא נגע אפילא במגע יד. ולפי דבוריה התמימות לא התקיים ביניהם שום התייחדות ושום דבר בלתי טבעי. ואמה של הכלה הייתה בטוחה בבתה: שהיא בת ישראל כשרה, וכי שום יד של גבר זר, לא נגע בגופה כל ימי חייה. ואמה של הכלה אמרה, ואלי רעיון אחר יגונב: אולי החתן לא בקו הבריאות. ותוך כדי דיבורים אלה נטפלו לחתן בפגיעה זאת, ופנו אליו בלשון נסתר.

מה זה איתך? אינך מוכשר למלא תפקידך? אולי הינך מרגיש חולשה? והוא עונה תשובת תם, אינני מרגיש בחולשה, ואינני מבין מה דרישתכם ממני? ויאמר לו האב של הכלה, אבטא לך: ברחל בתך הקטנה, מה אמרתי לך כשחזרנו מהחופה, מה עשית את עצמך מעשה תם, לא יודע? האם אינך גבר? ובהתנהגותך זאת, הינך מוציא שם רע על בת ישראל כשרה...

מקרה שהיה!

מקרה, שקרה בעירנו. ילדה בגיל צעיר, מעדו רגליה ונפלה לתוך מרתף עמוק וניזוקה קשה: ואחר כשקמה מחוליה, פנה מייד אביה, להחובש שטיפל בה: ר' לאזער החרש, וביקש ממנו שילך איתו לבית הרבי להעיד על אובדן בתוליה של הנערה בשגגה. וילך איתו את בית הרב, כי ר' לאזער החובש הרגיש ברצינות הדבר, ויספר האב המסכן להרב את כל צרת נפשו ואת האסון שקרה לו: ודבר שכזה יכול להיות למכשול בעת הנישואין לעלבון וזה יכול חס-וחלילה, לגרום לפירוד בין הזוג שברוב הימים, ואולי לכל הפחות לא יוציאו, עליה שם רע, שהיא מסכנה חפה מכל פשע ועוון כלל.

והרב כתב כל הקורות איתה על נייר, והוא מאשר כי פלונית בת פלוני בתולה צדקנית וכשרה בכל הליכות ביתה זאת אומרת "איש לא ידעה" על כן אני נותן התרה על סמך חקירה ודרישה, מפי החובש ר' לאזער שהנני מכיר אותו כשומר מצוות ה' באמונה, והוא בר סמכא, כי הנערה פלונית ניזוקה בבתוליה בשגגה, והנערה טובה וכשרה לחופה וקידושין כמו רחל אמנו בשעתה ז"ל!

נאום הרב חיים בר' הירץ שליט"א

נאום! הפעלדשער ר' אליעזר בן משה לייב, המכונה לאזער

נאום ר' יוסף חיים שטאט שמש.

וזה הכתב הצפינו עד שהגיע פורקה של חופה וקידושין לנערה בארכיון של הרב: ואחרי יום החופה הגיש השמש האיגרת אל המחותנים. והתעודה הזאת הצילה אז כבודה של בת ישראל מחשד של אי צניעות.

די הוליאשצונע      ההילולא

קראו זה, ארוחת צהרים לכבוד חמותי

מנהג מסורתי מופץ בין חוג האמהות של החתן שאחרי החתונה הן בעיקר אוהבות שהכלה תקרא לה בשם, שוויגער, ורק שוויגער, ז"א, חמותי. והן מקפידות על זה מאוד מאוד. ובביטוי זה תפארתה של הכלה גדולה, מאוד. ואם הכלה פקחית ודברנית, אזי היא מיטיבה לחמותה, ומפטפטת: חמותי הביטי, חמותי תסתכלי, חמותי, תסלחי, חמותי שמעי, שמים וארץ, וחמות.

לפני הצהרים ישבה החמות עם הכלה, והחמות סיפרה לה איזה מאכלים בנה אוהב, ומכסת כל מנה, וכל ההרגלים שלו, וטבעו בכל דרכי החיים.

בזמן הזה, פנתה אליה, בבקשה חמותי, אבקש את עזרתך, בסידור כל החפצים והמתנות של הדרשה גישיינך: והיא קיפלה כל חפץ לפי הסדר וכל חפץ קראו בשמו מי שנתן למתנה. אחרי המתנות בא תורם של הסבלונות, כגון: תריסר מגבות, תריסר מגבות בשביל המטבח, תריסר סדינים, תריסרי ציפיות, לכרים ולכסתות, ושש סדינים תפורים לכיסוי השמיכות: ועוד לבנים מכל המינים תריסרים במספרם. וחוץ בגדי חורף וקיץ ושמלות מכל המינים. וכשהגיעו לשמלת המשי של שבת, ביקשה ממנה החמות ללבוש אותה השמלה עכשיו: לכבוד ארוחת צהרים של החמות, לכבודה. ומסדרים את כל החפצים בארגז (כי ארונות לא היו אז במציאות) והחמות ברכה אותה, יהי רצון שתזכי לחדש בכל, ולחיות חיי נחת ורווחה ועושר עם בני, אמן, ושאזכה לראות מכם בקרוב, נכדים, אמן.

השעה שעת צהרים ויופיעו שוב הכלי-זמר. ובאו, רק קרובי המשפחה הדודים, והדודות, והכלי זמר מנגנים שוב לכבוד המוזמנים, ולכבוד המחותנים לחוד, ומכריחים את המחותנת-טעס לרקוד ביחד ונשמע זמרה מקהל, והנשים מושיבים את הכלה ומרכיבים בראשה, פאריק, (פאה נוכרית) וכולן בשיר!

אוי, אוי' אוי, איך האב זיך דיר שון טאקע חתונה גימאכט

חתונה גימאכט, פרייליך זיך פר בראכט

פין אמיידעלע, אווייבעלע, גימאכט

וכולם מתכבדים באכילת ארוחת צהרים, ואחרי אוכל נותנים לכולם הביתה מנה פלאצין, וכולם מוזמנים לערב זה.

באותו ערב מסדרים חגיגת שבע ברכות, מכבדים בשתייה ואכילת דגים, ובייחוד רואים את ההתקרבות של החמות והכלה. וכל מילה שומעים, שוויגער, שוויגער, ובזאת ביטוי החוכמה ומסירות של הכלה לחמותה, והחמות מתפארת כי היא הצליחה כמבוקשתה. תהלוכה של נשים ה"רימפעל" מובילים את הכלה לבית-הכנסת בשבת הראשונה בבוקר מתאספות נשים, קרובות וגם רחוקות אפילא בלתי מוזמנות, וכולן באות בחיוך קל בברכת מזל טוב לכלה ולאמה שלה, אנחנו רוצות להשתתף בהליכת מצווה, בליווי הכלה לבית הכנסת. ומכבדים לכולם במנה לעקאך, ואחדות מתרעמות שקיבלו במנה לא טובה וכי לא רוצות עם שפיץ, כי אם חלק מרובע, שלא יתביישו להביא הביתה את המנה, חלק לא יפה, כי זה מביאות הביתה לכבד את בעלה בקינוח "הקידוש". וכולם שמים את מנת הלעקאך, בממחטה, ומכניסים לתוך הכיס של השמלה. ומסתדרת תהלוכה של כל הנשים והכלה בלוויית אמה, והמחותנת-טע בראש, ובעברן ברחוב, ונעמדו כל שכנות הבתים, ומברכות בקול "שבת טוב", ו"מזל טוב" ונטפלים אחריהם ילדים, וכולם נכנסים, לעזרת נשים: ועומדות כעשרה רגעים, ושומעים איזה תפילה של קולו של החזן: מבית הכנסת של הגברים, וחוזרים לפי הסדר של התהלוכה, שבינתיים נוסף קהל גדול של ילדים וסתם סקרניות לראות את לבושה של הכלה? ואם השתנו פניה מזמן החופה ועד עתה. וכשחזרו ונכנסו הביתה, אזי החמות התנשקה איתה והגישה לה למתנה סידור, קרבן מנחה, וטייטש חומש, והמליצה שתשתמש בחומר הקדוש הזה כל ימי חייה בשבתות ומועדים. וכל אחת מהסקרניות שואלת לה ממי קיבלת את המתנה הנאה הזאת? והיא ענתה: בתשובה היחידה והשגורה, מיין שוויגער! מיין שוויגער! חמותי! ומכבדים את כל הנוכחים בכפית מעשי מרקחת של פירות (ריבה) או (איינגעמאכטס) ומחלקים לכולם מנות קטנות של "לקאך", וכל אחת שמה זה בממחטה, ומכניסה לתוך הכיס של השמלה והולכים הביתה.

רימפעל אצל החתן

בשבת הראשונה אחרי החתונה, מזמינים מצד החתן את רוב גדול של המתפללים לקידוש ונוהרים המין גדול של מתפללים עם הטליתים בידם, ושותים לחיים עם החתן שיזכה להיות מתפלל טוב ביחד עם כל היהודים בבית כנסת זה, ושיהיה מן הראשונים והמקדימים למניין ואחרי הצהרים מתאספים שוב פעם קרובים שכנים וצעירים מחבריו של החתן

...: ורובם מביאים איתם שני בקבוקי בירה וגם יינות: אבל החברים של החתן הנוער, מראים מעשה קונדס... הם קנו חבית בירה, ובכדי לא להפר את השבת בהובלה של סוסים הם טלטלו את זה לבדם, ברחובות העיר והכניסו את זה לתוך הבית בתוך רעש, שכל הנוכחים שמחו לאפתעה הזאת, כי מהחבית אפשר לשתות בלי די, והם הכריזו, שהחבית הזאת מוקדשת לכבוד החתן והכלה, ז"א, הבעל והאישה, מאת חבריו. והם העמידו את החבית על השולחן, והרכיבו לתוך הפתוח (הפתח – העורך) של הפקק צינור של  גומי, בלע"ז "נאסוס" (אחד מן החבריא ליצן עמד על כיסא ומכריז שקר הבקבוק, והבל הכוס, רק החבית והצינור הגומי הוא מתהלל, בפי כל שיכור ושתיין מתנדב: והשתייה כדת אין אונס: והם בילו בשיחה ובשירה, וכל אחד ניגש עד החבית, ונטל את לוע הגומי לתוך פיו, ושתה הרבה עד שיצאה הבירה מנחיריו וקוראים את כל ואחד ואחד לפי נוסח הקפות שמחת-תורה לפנות ערב, כשהגיע זמן מנחה ואחרי התפילה הושיבו כולם אל השולחנות ערוכים, בדגים ולפתן רך, וערכו "שלוש סעודות" ושרו מזמירות של שבת, ומכבדים את החתן, באמירת בני היכלא בעל פה: ומברכין את השבע ברכות האחרונות: ושרים כיד המלך!

הפרידה של החמיצה

כשנחשך ופנה יום השבת, אזי התאספו כל הנשים, והכלה במחיצתם התפללה בקול חרישי ועגום, גאט פין אברהם פין יצחק אין יעקב: ואחרי זה התפללו הגברים תפילת מעריב בציבור, וכיבדו את החתן בפעם הראשונה שיברך על ההבדלה. וכולם המשיכו להריח מן קופסת הכסף של הבשמים, וכולם התפלאו על המתנה ההגונה לשימוש למצווה. ומתחילים לערוך "מלווה מלכה" מזמינים את החזן, ומזמר עירוני לשמחות. ומזמרים כל מיני פזמונים ושירים וניגונים של רביים וחסידים ומגישים לכולם צלחת גדולה חמיצה אדומה: וגלוסקאות, ושותים וגומרים את הבירה ונפרדים בברכה, "כעת חיה ולשרה בן"!

את החמיצה בישלה הכלה בעצמה, והחמות השגיחה שידה של אמה לא תיגע בבישול החמיצה הזאת, וכשגמרו לאכול אזי ניגשה החמות לשולחן ושאלה מהקהל: אם החמיצה טעימה למאכל? חמיצה! וכולם ענו, שזה היה מאכל מלכים: מאכל גן-עדן משיב נפש החמיצה! זאת לא חמיצה, כי אם יין, יין מיין המשומר, יין כרמל חבל זה לאכול בכף, כי אם לשתות בגביע ותען החמות בשמה, אכן נודע הדבר: כמו שהחמיצה היין הצליחה, כמו כן הכלה מוצלחה, ושתצליח בכל מאכל ומשתה כל ימי חייה חמיצה! לעבין זאל דער פנים. והמסובים שרו שיר, בארשט מיט קארטאפליעס.

פתגמים עממים של חתונה

נאדן געלט אין ירושה געלט האט ניט קיין קיום

בא מיר אוף די תנאים, וועלין זיין אלע גויים

איבער געלט ציגייט זיך ניט קיין שידוך

אשיין מיידיל איז אהאלבער נדן

ער שטייט ווי יאצמאך אוף אחתונה

פאיז דארט אזא ארדנונג: ווי בא אשיסטער אוף א-חתונה

דריי ברידער אשדכן, אבדחן, אלטכען

אז סוועט קימען צים באלייגינס וועט ווערין אגיוויין,

אוס כלה: וויטער אמוד

מעוז זיין פארזיכטיג ביום חתונה האבין: וועט מען בכבוד זיך גט-ין

בעסער נעמען דעם היגין בעדער: איידער דעם פרעמדין רב

ער נעמט זי, ווי זי שטייט אין גייט

בא איין אלטער מוד קוצקען זיך די קינדער אין בוק

אווייב שטעלט אוף די פיס, אין אווייב לייגט פין די פיס

די גייסט טאקע אין די הוזין, אבער איך וועל זיי דיר אוסטין

וויי איז דעם וואס פרמאגט איין העמד, אין איין ווייב

אז מנמעט אשמאלץ גריב, דאס שמאלץ רינט אוס, אין ביי דער גריב בלייבט מען

אשנור איז אשטיק שוויגער

אמר ר' מלטר! אז מקריגט ניט קיין יונגע, באין ברירה: נעמט איין אלטע.

אווייב אין א וועקסיל גייט פרלארין

וואס סוועט זיין מיט אלע: וועט זיין מיט דער כלה

שמחתי, באומרים לי, בית ה' נלך! (רווקה זקנה)

אוף וואס איך האב ניט גיוואלט קיקין, מיז איך זיך היינט ביקין, (רווקה זקנה)

זי וועט זיצין ביזן גראהען צאפ

גאט קען דעם חתן, אין קאן די כלה.

שפיל דעם חתן וויינענדיגס: אין אים גייט זיינס אין זינען

מחותן! וואס ערט זיך מכוח 18 אין 13.

בא זיי, איז גיווען ליבע די שדכנתע. (חתונה מתוך אהבה)

זי מעג מיין קיין יארין ניט האבין. (ברכה לרווקה זקנה)

סוועט קימען ר' סענדער, אין וועט איר נעמען אן קליידער אין אן העמדער

מאן אין ווייב איז איין לייב.

ער האט זיך גילאזט הריין נארין אין זאק הריין

די אנדערע ווייבער, האבין גילדענע לייבער

שלעכטס זאל מיר ניט וועלין. (כשצד אחד מבטל את התנאים) מתנחמים

אליהו הנביא, זאל זיך איר זעצין אופין פנים. (שתמצא חן בעיני החתן)

אמך דארף קיין געלט ניט קיין גליקין, איך מיז האבין אפנים אוף וואס צי קיקין

גאט זיצט אובין, אין פארט אינטען (כשהזווג לא מוצלח מאשימים את השדכן?)

אז זיי וועלין אופעסין ציזאמען אזעקיל זאלץ, דאמאלס וועט זיין אלץ.

אמיידיל איז גיגליכין צי אהאיטטוק, יעדער ווישט זיך אין איר

מיט זיי איז ניט גיט: אין אן זיי איז נאך ארגער:

זי איז ווערט דאס געלט אוף דער קלאץ. (כשלועגים על חשבון בחורה שמנה)

אז אגיט קריינך, האט מען קדחת. (כשלא מקבלים נדוניא, אזי יש קדחת)

אז משיקט אב תנאים, ציטערין אלע 7 הימלען:

אז ער זיכט אפעטין שווער: וועט ער שלאפין מיטן בער

זיי ליבין ווי די טובין, אין רייסין זיך ווי די קעץ

ואך ריידעלע: אבי דאברי מיידעלע

מיט מיידין איז שלעכט באטאג אין באנאכט, בייטאג עסין זיי, אין ביינאכט וואקסין זיי.

דיין נדן גיפינט זיך אין שטיב: אין אקליין ווינקעלע:

איך האב זיך אנגיקיקט מיט 4 חתנים. 2 גיפעלין מיר ניט, נאר מיט אדערע 2 וועט גיוויס זיין.

וואס טוג מיר געלט: וואס טוג מיר גליקין: איך דארף האבין אוף וואס צי קיקין.

סיפור על חתונה (טרגיקומדיה)            (פולקלור)

הסיפור הזה שאני מספר כאן ידמה לקורא כמו בדיחה או דבר היתולי שקרה... בכרך גדול ברוסיה, אודיסה עיר ואם בישראל הייתה בשנים הקודמות והדבר הזה שהנני מספר כאן קרה בשנת 1915 ברחוב פרוחורובסקי אשר ברובע המולדובנקה. גר סוחר עשיר בעל חנות ומחסן לסוליות ועורות, וקראו לו בשם יעקב יוסי פינטעצע. במסחרו העסיק שני עוזרים, ועל יד הקופה ישבה בתו מאניה, שהוא סמך עליה ומסר לידיה את הקופה. בין מבקרי חנותו היה היה לעיתים קרובות בחור אחד לקנות צרכי עור וסוליות לצרכי עבודתו. הוא היה בעל קומה ובלורית שחורה ויפה עיניים וגם פיקח. תמיד היה לו עיפרון בכיסו, והוא בעצמו סידר את החשבון לכל קנייה. תמיד היה משתקף עיתון רוסי בשחיו וגם שלט יפה בשפה הרוסית, וכשניגש עם החשבון של הסחורה בחנות היה פונה אל הקופאית מאניה בקידה ובחיוך קל וברוב נימוס, הוא השתדל למצוא שפה משותפת איתה, בכל המובנים, על נושא ספרותי בשפה הרוסית, ואיפה ובאיזה חוג יפה לבלות את הזמן הפנוי. ונצמדו אחד אל השני, וקבעו ביניהם פגישה סודית בשדרה. ופגישות כאלה קבעו לעיתים קרובות, וכעבור זמן הרגישו שניהם שנקשרו שניהם בעבותות אהבה כאש יוקדת.

ואחד מעוזריו בחנות של אביה, בערה קנאתו לבחור הזה כי נטפל בבחורה מוצלחה כזאת, וגילה את הסוד לאביה עם מי מבלה בתו מאניה. ולא רצה ר' יעקב יוסי להאמין לדבר שכזה, כי הוא מחשיב את בתו לנערה פקחית. ויתחיל לרגל אחריה כל ערב. וכשנודע לו שאמת ונכון הדבר הזה, אזי החליט ופנה לבתו בשאלה, האם נכון הדבר שאת נפגשת כל ערב עם איזה בחור? ומי זה הבחור? ותען לו כן: נכון הדבר. בחור שגם אתה מכיר אותו. הוא קונה תמידי שלנו בחנות: הבאמת עם זה הבחור את נפגשת, בושה וחרפה, שאת משפילה את כבודך: וכי את לא יודעת שהוא סנדלר בן סנדלרים "אשיסטער יונג" ותען לו, כי המקצוע לא משפילה את ערכו של האדם, העיקר שהוא בן אדם הגון ומשכיל: ויתרגז אביה עליה ונזף בה ויאמר לה: וכי חבל ולחינם כל ערב שהיא מבלה לבטלה בלוויית השיסטער יונג הזה, וכי נבל שכזה לא בא כלל בחשבון לפני משפחתו. אז גילתה את רחשי ליבה אליו לאביה, כי היא קשורה אליו בעבותות אהבה. ויהתל בה אביה ויאמר, כי הוא רואה אותה כמטומטמת או מטורפת לגמרי, היתכן? הכדבר הזה? תתארי את לעצמך? את בת עשירים ומשפחת סוחרים ואצילים, רמי יחס, חושבת את להתקשר עם בחור פועל עני ממשפחת השפלים: שכל חוכמתו והשכלתו, שהוא יודע לרקוד ולשיר ולבקר בקולנוע: לא ולא! דבר שכזה היה לא תהיה: גם לי יש זכות הדיבור בנדון זה: אני גידלתי אותך ומאכיל ומלביש אותך, וכי יש לאל ידי להשיג עבורך, בחור סוחר ממשפחה הגונה כמו שיאה לנו ולמשפחתנו, ואני מצדי לא חס על דמי נדוניא בשבילך אם יהיה בחור בנו של אבא סוחר עשיר ונכבד – אזי אשקול לכם כסף רב ותזכו לחיים של עושר וכבוד.

ועצתי לך שתחדלי להיפגש עם הסנדלר הקבצן הזה, למען ייטב עתידך: ותאמר מאניע לאביה, כי לחינם כל דיבורו אליה בנדון זה, וטוב יעשה אם יעזוב את המליצות היפות האלה, כי היא נחשבת כארוסתו של מרקוס ונשבעה לו אמונים, ושום כוח לא יוכל להפריד ביניהם. ויתקצף אביה וינזף בה ואמר, שבימי חייו הוא לא יעיז הבחורון השפל והבזוי הזה להיכנס לביתו. ומאניה לא התחשבה עם דעת אביה, וערב ערב טיילה איתו עד שעה מאוחרת: ובבית הייתה כל הזמן בפנים זועפות.

פעם אחת נפגש אחיה של מאניע במרקוס ותוך כדי דיבור פנה אל מרקוס ברמז, כי האהבה שלו עם אחותו מאניע לא לפי כל הגיון, וכי הוא צריך להבין שיש בישראל "ייחוס" "ומעמד, וכל אחד מתאים את עצמו למועמד שלו, ולא למעמד שיש התנגדות גלויה לזה, וכי אביו גמר אומר ללחום בכל כוחותיו ולא יתן שיצא לפועל רצונו זה. וכשמרקוס ענה בשלילה והוא עומד במרדו הציע אחיה של מאניע לתת לו דמי כופר מאה רוביל, ושיעזוב את אחותו לחופשי ושיפסיק כל מגע איתה ויתפטר ממנה ויעשה עסק טוב.

ובחור זה לא קיבל ולא שמע לעצתו ויאמר לו: אני לא סוחר שקונה ומוכר נפשות, כמו אתם בני המעמד הנכבד. אצלכם קיימת: קנוניא: נדוניא, כסף: אני לעצמי אינני סוחר: אני במעמדי פועל בעל הכרה ואינני רץ כמוכם אחרי כסף. אצלי נחשב הברית שכרתי עם מאניה לאידיאל נשגב, וזאת אהבה: שאינה תלויה בכסף: הלא הינך בחור צעיר? אתה קראת ספרים רומנטיים? הינך מבקר בהצגות קולנוע. ראית בחייך אומץ ועוז רוחם של רומניסטים. האם הינך מרגיש מה זאת אהבה? אהבה עזה כמוות: כחותם על לבי ונפשי הסוערת: מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה: אם יתן איש את כל הון ביתו: בוז יבוזו לו.

כשנוכח אביה כי אגוז קשה הוא זה בשביל לפצח, ובאמתלא זאת לא הצליח: ויבחר לו דרך חדשה: בפרבר היה גר אחד מאנשי העולם התחתון ושמו "משה קאטערזשאן" במקצועו עסק בסבלות, אבל התפרנס לרוב ממלשינות לממשלה. ובפרצופו המגושם הטיל פחד על הבריות. וישלח ר' יעקב יאסי לקרוא ל"משה קטרזשאן" זה ויאמר לו, ר' משה: שמוע שמעתי בעיר שאתה גבור ואוהב לעשות טובה: אזי שמעני: יש לי שליחות מצווה שאתה תוכל למלא שליחות זו של מצווה: ויעקב יוסי סיפר לו על דבר השתלשלות ביניהם ולבין מרקוס: והוא מעוניין להרחיקו ולגרש אותו מבתו מאניה: ויענהו "משה קטרזשן" כי יש לו מזל שהוא ידע למי לפנות ולמסור עבודת פענוח כזאת. אני אפנה אליו שיעזבנה לחופשי בטוב לב אם יקבל את הצעתי ויבטיח לי אז מה טוב: ואם לאו, מרה יהיה אחריתו: ובטוח אני בהצלחתי: ובשכר זה יואיל לשלם 25 רוביל ובקבוק יי"ש לשתייה. ועוד בערב זה אמסור לו את אזהרה שליח ובודאי לא ישמע אלי בפעם הראשונה אז עוד בערב זה הוא יקבל מהחמישיה שלו הרבצה הגונה, ולבסוף אנוכי אזהיר בו שאם הסנדלר הבזוי והשפל הזה לא יעזוב מדרכו זאת וימשיך להיפגש עם בתו של הנגיד ר' יעקב יאסי פינטעלע: אזי אני אבטיח לו שבקרוב יתחתן עם מלאך-המוות:

ואף אומנם הבחור קיבל מזה הקטרזשן מכות רצח כמה פעמים וכשראה מרקוס, שהעניין חמור מאוד, ותקוותו דלה למצוא חן בעיני משפחתה ואביה כבר ניסה כל מיני תחבולות שפלות לגרשו ולא לקרבו: ויספר לאביו את כל הפרשה הזאת ואביו יעץ לו, לא לשהות זמן רב ולסדר חתונה וישכור חדש (חדר – העורך) ברובע אחר של העיר, והם סידרו חתונה עלובה מרוב דוחק ומחוסר כסף. והיא יצאה מבית אביה בחוסר כל רק במלבושיה לעורה. והוריה גירשוה בקללות ובגידופים לחופתה: וברכו אותה שעוד תזכה לבוא לדפוק על דלתי ביתם כמגורשת ועלובה כיאה לה עם חתן שכזה:

ומכספי הדרשה גישיינך רכשו להם רהיטים מעטים משומשים:

ומבני משפחתה לא השתתף אף איש אחד בחתונת מאניה. ובערב שחלה החתונה, הרגיש ר' יעקב יוסי פינטעלע עצבות מרה: באומרו כי ערב זה אצלו כמו תשעה באב, כמו שנחרב עולמו: בתי נמחקה מבני משפחתי, וישב על הארץ בבכי ובתמרורים, ואמר: בתי העליבה אותי מאוד מאוד. לבושה כזאת לא פיללתי מעודי. הנה נשבעתי, כי לא יהיה לה חלק ונחלה מהוני ומרכושי גם אחרי מותי כי בשבילי היא מתה או משומדת: לא אשא את שמה על שפתי.

הזמן עובר לו, ועף כמו בכנפיים, והעלבון נשכח ולא זכרו ממנה. ואחרי החתונה, הזוג שלנו חיו ודרו ברוב שלום ואחווה ובילוי זמן בשמחה. ואחרי שנה ותלד מאניה למזל טוב בן, ויחוגו את ברית המילה בשמחה רבה. והיולדת שלחה להודיע לבית הוריה, כי בעת כזאת, היא מבקשת סליחה מהם ועתה עם הולדת הנכד הראשון, היא מבקשת מהם להשלים, ומזמינה אותם לביקור אליה, והוריה גירשו את השליח מעל פניהם, באומרם שהיא נחשבת אצלם כמו מתה או משומדת, ואינם רוצים לשמוע ממנה שום דבר.

אבל כשסדרו את ברית המילה, וכשהחזן קרא את המי-שברך, ויקרא שמו בישראל מה שם יקרא הילד ויען מרקוס הבעל ברית שמו יקרא יעקב יוסף. והחזן לא ידע כי שם זה, הוא על שם הסבא והוא עודנו בחיים, שלפי המסורה זה איסור גמור וגם סכנה. ובאותו ערב נודע לר' יעקב יוסף שהרך הנולד לבתו קרא בשמו: חוצפה גסה! ויצטער מאוד על זה, ביודעו כי זה סידרו בכוונה להרגיזו: ובליל זה חלם חלומות רעים ויהי בבוקר ותפעם רוחו: ויאמר נבלה כזאת לא נשמע: שיקראו את הנכד בשמו, בעודנו בחיים. בתו הוסיפה חטא על פשע!

באותו זמן התגורר באודיסה רבי אדמו"ר מאוסטראה, ור' יעקב יוסף היה אצלו עורך שלוש-סעודות בכל שבת וגם כן מלווה מלכה: ובמוצאי שבת אחרי המלווה מלכה, נשאר ר' יעקב יוסף אצל הרבי הקדוש מאוסטראה, שיפתור לו את חלומו לטובה, ויספר לו את צרות נפשו... והרבי הקדוש קנאי גדול פנה ליעקב יוסף ואמר לו, אל יהי הדבר הזה קל בעיניך: לפי דת ומנהגי ישראל לא יעשה הדבר הזה, וכי זה סכנה, בחזקת סכנה, כי עוד לא נשמע בישראל שסבא ונכדו ירשו שם דומה, זה לא בר קיימא. והרבי הבטיח לו כי כעבור שלושה ימים יהגה בספרים ויגיד לו אם מותר או איסור זה. כעבור שלושה ימים, אמר הרבי ליעקב יוסי, כי דבר שכזה לא נשמע בישראל ויש סכנה לחיי אחד של השם הנקוב, והרך הנולד עודנו נקי מכל חטא ועוון: על כן כבוד ר' יעקב יוסף, אם הינך ירא שמים: ובחרת בחיים: תשלח את השמש ויזמין את חתנך השנוא שבגד בך: ותפייס אתו: ובמעמד של מנין אנשים יחליף את השם שלך על שם של שוכן עפר, ואז כל הפחד והמורא וחלומות הרעים יסורו מעליך.

וישמע ר' יעקב יוסף לדברי הרבי, וישלח את השמש לחתנו בדברים אלה: ויבוא השמש לביתו של מרקוס, ואמר לו, כי לחותנו נודע ששם כזה לרך הנולד יש סכנה לחייו ויענהו מרקוס, שהוא לא מפחד מזה: שיפחד מי שנזקין ומלא פשעים וחטאים, איתו הפחד, וכי קרא את הילד בשמו, כי הוא אוהב את אשתו ואת אביה והוא רוצה ששם זה יתקיים בביתו, וכי הוא בחר בשם של איש בר אויין חסיד ובורח מן העבירה, ושושלת היחוסין. שם כזה אצלו יקר מזהב ומפז רב ואין לו שום חרטה שקרא את בנו בשם נפלא שכזה. ויבוא השמש אל יעקב יוסף ויספר חלו את כל דברי חתנו, שאינו חושב למלא את בקשתו וישלח את השמש למרקוס ויצוה עליו שיבוא אל ביתו: ויען מרקוס למסור לחותנו את הדברים האלה, אנוכי בנו של סנדלר לא אעיז להשפיל כבודו של סוחר ונדיב וחסיד: ור' יעקב יוסף ויתר על כבודו, וילך לבית בתו וחתנו בלוויית הרבי והשמש לעדים. והרבי פנה למרקוס בדברים אלה: שמע אלי בן ישראל, ידעתי כי ברך אותך הק בבן-זכר למזל טוב. וטעית כי קראת את בנך בשם דומה לזקנו וזה חו"ש מכשול וחז"ל אמרו טעות לעולם חוזרת: כי זה נגד מנהגי ישראל, וכל מנהג בישראל הוא כהלכה משה מסיני... ויען מרקוס להרב! כבוד רבנו הקדוש! אני התחתנתי עם בתו של היהודי הזה כדת משה וישראל: ובביתי שורה אהבה ואחווה ושלום ורעות. ואביה זה גרש אותה מביתו, וישב ימי אבל עליה ויחשבה למתה או למשומדת, ויקבור אותה בעודה בחיים הרעננים, ונשבע: כי אין לה חלק ונחלה בהונו וברכושו ועולמי עד": וכל פשעה וחטאתה, שהיא התחתנה עם בעל מלאכה ולא סוחר עשיר. האם קיים חטא כזה בתורת משה או בתורה שבעל פה. ויען הרב זה לא חטא כלל. וחטא שכזה לא רשום בכל ספר. כל יהודי הוא בנו של אלוהים... חיים.

ותתחיל הבת בטענותיה נגד אביה: מיום שהתחתנתי עם בעלי האהוב עלי אני מוחרמת ומנודה, מכל בני משפחתי. כמשומדת אני נחשבת אצלם. ותתן את קולה בבכי מר, אבא! אבא! אני נישאתי לבעלי זה כדת משה וישראל, ואתה גרשת אותו באכזריות רבה. כל אוהבי ובני משפחתח פנו אלי עורף. מה פשעי ומה חטאתי. לילה לילה הנני ארשה בדמעותי מרוב געגועים לבית אבא ואמא. לבי מתפלץ בקרבי, ואתה הקשית את ליבך לב אבן, ולא נכמרו רחמיך לבתך ובכתה מר בלי הפוגות:

ולא יכל ר' יעקב יוסף להתאפק ויתיפח ויפול על צווארה ויבכו שניהם. ויפן הרבי אל יעקב יוסף לאמר: כולנו פה בני ישראל בני אברהם יצחק ויעקב, והילדים האלה הם עצם מעצמך ובשר מבשרך. והנני דורש ממך בשם התורה הקדושה, שתתחרט על העוול, שגרמת צרות ודמעות לבניך להשכין שלום במשפחה כי העולם עומד על השלום ועל האמת. ומה שנשבעת נדר או שבועה הנני נותן לך התרה גמורה, כי זה היה ביום חרון אפך. ויתנשקו כולם ויבכו וכולם הסכימו לשלום:

בשבת זו, כבר הוזמנו לאביה לסעוד ארוחת צהרים מרקוס מאניה ויעקב יאסעלע התינוק. והחותן עם מרקוס הלכו ביחד לבית הכנסת וכשקראו את מרקוס לתורה וכשהחזן קרא מי-שברך, אז  שינו שמו של הילד בשם אחר, ויסדרו קידוש לכל בני המשפחה.

ואחרי ברכת ההבדלה, פנה ר' יעקב יוסף למרקוס לאמר בני, שמעני, הנני ואסלק לך את הנדוניא שחשבתי לתת לבתי מאניה סך אלף רוביל, והנני מבקש מכם סליחה על כל העלבון שגרמתי לכם והנני מתחרט על טעות שלי, והנני כותב בצוואה שאחרי מאה ועשרים שנה הנכם נחשבים ליורשים כמו יתר בני ובנותי. ויתנשקו שוב מרוב שמחה אך בקשה יחידה יש לי לבקש ממך בני מרקוס.

מכיוון שלא נאה לכבודי ולכבוד כל משפחתי, שתמשיך לעבוד במקצוע סנדלרות, ואני מקבל אותך לעבוד בחנותי כמוכר ומומחה לעורות. ואם לא תחיה שווה בשווה עם בני, אזי במשך הזמן תסדר לך בית מסחר בפני עצמך, כי אלף רוביל הם לרשותך וכספך זה ואני מוצא שאתה בן אדם הגון ותשמע בקולי, ותהיה לכבוד ולתפארת לכל בני משפחתנו.

[1] פרק זה פורסם בשנתון קוריץ מס. 51 יוני 97

[2] סוג של עוגה