אהרן דוד גורדון נולד באימפריה הרוסית באזור שהיום נמצאת אוקראינה. בשנת 1904 הגיע לארץ ישראל ועבד בה, מספר שנים לאחר מכן הגיעו אשתו ובתו, לאחר מספר חודשים חלתה אשתו ונפטרה. בנו סרב לעלות לארץ ישראל והיו ביניהם חילוקי דעות על רקע תפיסתם הדתית. גורדון סרב לקבל תפקיד פקידותי גורדון לא הסכים לקבל תפקיד פקידותי, ואף שהיה אינטלקטואל מבוגר וחלש פיזית, ולא עסק בעבודה גופנית מימיו, אחז במעדר ועמל במלאכת כפיים. גורדון היה לפועל חקלאי שכיר: בתחילה מצא עבודה במושב עין גנים, ועשה בו חמש שנים; שלוש שנים נוספות התגורר בראשון לציון (שם נפטרה אשתו), ולאחר מכן השתקע בגליל. בשנת 1908 היה גורדון בין השומרים העבריים בכרמי רחובות. באחד הימים, עת הלך מרחובות ליפו, התנפלו עליו שודדים ערבים, ירו בו ודקרו אותו[ גורדון נפצע פצעים קשים והועבר לבית החולים ביפו, בו אושפז לשלושה שבועות. פגיעתו הקשה בידי ערבים לא שינתה את עמדתו העקרונית לגבי היחס שיש לנקוט כלפיהם. הוא האמין כי זכותם המוסרית של היהודים על ארץ ישראל נקנית בכוח העבודה, הבנייה והייצור ולא תוכל להבנות בכוח הנשק. הוא שמר על עמדה מתונה בסוגיית היחס לערבים עד ימיו האחרונים. אולם לאחר מאורעות תל חי התבטא כי ודאי שרצוי לנו יחסי שלום וידידות עם הערבים "אך זה לא הזמן וזו לא הדרך". בראשית 1914 זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, עבר גורדון עם חברי קבוצת כפר אוריה לכנרת, ומשם עברו ב-1915 לדגניה. גורדון עמל בעבודה קשה בגן הירק ובכרם ביום, ובכתיבה הגותית בלילה. הוא לא הסכים לקבל שכר על מאמריו ועל הוראתו, כיוון שסירב לעשות את התורה מקור לפרנסה. חברים רבים מחוות כנרת ומקבוצת דגניה נהגו להתייעץ איתו על ענייניהם האישיים, גדולים כקטנים. כמה מהמכתבים שכתב לחבריו באותה עת נהיו ברבות הימים לחלק מהתרבות הציונית. כמו למשל התכתבותו עם רחל המשוררת, שהתלבטה אם לצאת לימודי חקלאות בצרפת, ופנתה אליו במכתב לו צירפה את שירה הלך נפש. במכתב התשובה ניסח גורדון את השיר לכי בשבילך לרחל. גורדון היה איש מאמין ושומר מצוות רוב ימיו, ורק בסוף ימיו פרק את עול המצוות המעשיות ונשאר נאמן רק לקיום מצוות בסיסיות, במוצאו בעשייה וביצירה מתוך התכוונות חלופה למצוות שאינן חשובות לדעתו. החל משנת 1908 ועד מותו, פרסם גורדון מאמרים ביקורתיים רבים על סוגיות היישוב בעיתונות תנועת העבודה. באותן שנים כתב גורדון גם מאמרים פילוסופיים, כגון מאמרו הנודע: 'האדם והטבע'. בשנת 1915 הצטרף לקבוצת דגניה א', בה חי עד סוף ימיו. א"ד גורדון נפטר בדגניה א' ב-22 בפברואר 1922, בגיל 66, מגידול סרטני בגרונו ונקבר בבית הקברות של דגניה א'. היה ידוע בכינויו א"ד גורדון מבוטא לעיתים: אָה-דֶה גורדון, כונה " הצדיק החילוני" גורדון היה פעיל בתנועה הציונית ואף השתתף בקונגרס הציוני; חלוץ ופועל חקלאי, הוגה ומורה-דרך לחלוצים ולחלוצות בתקופת העלייה השנייה והעלייה השלישית, מנהיג לא מוכתר של מפלגת "הפועל הצעיר" בארץ ישראל, מייסד תורת-מוסר שבחייו ולאחר מותו כונתה על ידי בני דורו "דת העבודה".
מושג - השבת השחורה
הוא כינוי שניתן ליום שבת, ל בסיון תש"ו, 29 ביוני 1946, שבו ערך השלטון הבריטי בארץ ישראל סדרה של פעולות כנגד היישוב היהודי, שבמסגרתן הוטל עוצר על ערים, קיבוצים ומושבים, נערכו חיפושים נרחבים מבית לבית, ורבים ממנהיגי היישוב נעצרו ונשק שנאסף והוסתר בעמל רב כדי להגן על הישוב העברי מפני הערבים נלקח. המבצע כונה על ידי הבריטים "אגאתה".
