לעידו ואופק
אַחֲרֵי שֶׁעִידּוֹ רָאָה אֶת אוֹפֶק,
הִתְאַהֵב בַּחֲטָף וְגָבַר בּוֹ הַדּוֹפֶק,
אֶת הָאוֹפֶק כַּיָּדוּעַ לֹא נִיתָּן לְהַשִּׂיג,
ואֶת עִידּוֹ אֵין דָּבָר שֶׁיַּעֲצוֹר אוֹ יַדְאִיג.
מַיִם שְׁקֵטִים שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ - חוֹדְרִים עָמוֹק,
וּמֵאַהֲבָה שֶׁכָּזוֹ לֹא נִיתָּן לְהִתְעַלֵּם אוֹ לַחֲמוֹק.
אַחֲרֵי קִידּוּשִׁין וְחוּפָּה זֶה הַזְּמַן לִשְׂמוֹחַ, לִרְקוֹד,
נְבָרֵךְ אֶת שְׁנֵיכֶם הַרְבּוּ אַהֲבָה וּצְחוֹק עוֹד וָעוֹד,
לַחַיִּים גְּבִיעֵי יַיִן נַשִּׁיק לֶעָתִיד מְאוּשָּׁר וּמַבְטִיחַ,
כִּי עֶרֶב כָּזֶה נֶהְדָּר הוּא רַק הַפָּתִיחַ,
כָּעֵת בְּאוֹפֶן רִישְׁמִי אַתֶּם זוּג נָשׂוּי קְבַל עַם וְעֵדָה
וְאוּלַי בְּקָרוֹב בָּאוֹפֶק גַּם נִרְאֶה חֲסִידָה.